נזיקין

ערך זה עוסק במזיק ובניזק. אם התכוונתם לסדר נזיקין במשנה, עיינו בערך סדר נזיקין.

הגדרה[עריכה]

המזיק לחבירו חייב לשלם לו (בבא קמא ב. באריכות, ובמקומות רבים נוספים בבבא קמא).

לדוגמא, שורו נגח את שורו של חבירו (בבא קמא ב.).

מקור וטעם[עריכה]

במקור האיסור להזיק יש חמש דעות (הובאו (חוץ מדעת המשנה למלך) בקהילות יעקב בבא קמא א ובקונטרסי שיעורים בבא קמא א-יח):

1. גזל (רבנו יונה אבות א-א ד"ה משה השני. והטור שעח-א כתב: גניבה וגזילה).
2. השבת אבידה ("לא תוכל להתעלם" (דברים כב-ג)).
3. הפסוק (ויקרא יט-יח) "ואהבת לרעך כמוך" (יד רמ"ה בבא בתרא כו.).
4. הפסוק (ויקרא יט-יד) "ולפני עיוור לא תיתן מכשול" (יד רמ"ה שם).
5. מדרבנן (משנה למלך רוצח ב-ב לגבי איסור קלקול רשות הרבים, והמנחת חינוך נג-א [ה] הקשה עליו שהוא דאורייתא, שיכול לגרום מיתה או היזק לאדם).

מקור החיוב לשמור על ממונו שלא יזיק הוא מסברא (קונטרסי שיעורים בבא בתרא ט-א, והוסיף שכמו כן גם חיוב הרחקת נזיקין הוא מסברא)^[1](, ורק חיוב תשלומי נזיקין הוא מפסוק).

בטעם חיוב נזקי ממונו חקרו ראשי הישיבות האם הוא משום שהוא ממונו וחייב בתוצאות מעשי ממונו, או משום שהיה חייב לשמור את ממונו ולא שמרו (גר"ש שקאפ בבא קמא א, גרנ"ט קטו, קי ד"ה ונראה, אבן האזל נזקי ממון א-א ס"ק יד. קונטרסי שיעורים בבא קמא ב-ג,ד: רמב"ם - כהלוואה, רשב"א - בור הוא עונש על שלא שמר אך בשאר מזיקין צריך לשלם לניזק כהלוואה. קונטרסי שיעורים בבא קמא ו-ד: להשלים את הנזק, כהלוואה).

פרטי הדין[עריכה]

ספק נזיקין לחומרא (רשב"א בבא קמא ב:, דן בדבריו קונטרסי שיעורים בבא בתרא ט-ד).

המזיק אתרוג מהודר, חידש המהר"ם מינץ (קיג) שיכול לשלם לניזק אתרוג כשר שאינו מהודר. אך חלקו עליו האחרונים וכתבו שצריך לשלם אתרוג מהודר (משנה למלך מעשה הקורבנות טז-ז וחכם צבי קכ, מחלוקתם הובאה בבאר היטב ושערי תשובה או"ח תרנו, ובפתחי תשובה אה"ע לא).

אדם המזיק[עריכה]

אדם המזיק (שהאדם עצמו הזיק ולא ממונו) חייב בין בשוגג ובין במזיד, בין ישן ובין ער, בין ברצון ובין באונס (בבא קמא כו. במשנה). ויש לכך כמה מקורות:

1. "פצע תחת פצע" (שמות כא-כה), שהוא פסוק מיותר לדרשה זו (בבא קמא כו: ורש"י שם ד"ה פצע).
2. "ומכה בהמה ישלמנה" (ויקרא כד-כא), ולא חילק בין שוגג למזיד וכו' (רמב"ם מכירה ו-א).
3. בשוגג חייב מסברא, שהרי חייב אפילו על ממונו שהזיק, והרי היזק ממונו הוא שוגג (פני יהושע בבא קמא לה.).

אדם המזיק באונס גמור, כגון שישן והביאו אצלו כלים ושברם בשנתו (ולא שהלך לישון כשהכלים אצלו ושברם בשנתו, שזהו אונס שאינו גמור), נחלקו בו הראשונים: הרמב"ן (בבא מציעא פב: ד"ה ואתא) מחייב אפילו בזה, אולם התוס' (בבא קמא כז: ד"ה ושמואל, וכן הרא"ש שם) פוטרים. אמנם גם הם כתבו שפטור רק על ההיזק, אך על ההנאה חייב. אדם שהזיק את ממון חברו. אדם המזיק את ממונו של חברו, בין בשוגג בין במזיד, בין כשהיה ער בין כשהיה ישן, בין באונס בין ברצון - חייב לשלם נזק שלם. המזיק את ממון חברו, אפילו על מנת לשלם את הנזק, עובר איסור, כגנב וכגזלן הנוטלים ממון אחרים. כאמור, חובת התשלומים של אדם המזיק חלה גם אם הוא הזיק בשוגג או באונס. דבר זה נלמד ממה שנאמר במזיק גופו של חברו שמות כא, כה: "פצע תחת פצע", ודרשו: לחייבו על השוגג כמזיד ועל האונס כרצון, או ממה שנאמר ויקרא כד, כא: "ומכה בהמה ישלמנה" - לא חילק הכתוב בין שוגג למזיד. ויש שלמדו זאת מסברא, שהרי אדם חייב אף על ממונו שהזיק, ואין לך שוגג גדול מזה.

ממונו שהזיק[עריכה]

אדם חייב כאשר ממונו הזיק ונחלקו בסיבת החייוב. יש שאמרו שזהו מפני שלא שמר כראוי על ממונו ^[2]. ויש שאמרו שהוא מצד שממונו הזיק וחולקים בשעת החיוב האם הוא כבר כששמרו או רק כשהזיק בפועל. ונפק"מ אם מכר שורו על תנאי שאם יזיק/ימית תחול המכירה רגע לפני.

אנשים[עריכה]

המזיק גוי, הסתפקו האחרונים האם חייב (קונטרסי שיעורים בבא קמא יז-יז).

ראה גם[עריכה]

• גרמא וגרמי

• היזק שאינו ניכר (וטעמו קשור לגדרי נזיקין, דנו בזה שם בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעם)

• הרחקת נזיקין

• חובל (אדם שמזיק את גופו של חבירו)

• נהנה

• נזיקין בהקדש

• תשלומי נזיקין

הערות שוליים[עריכה]