פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר לד ב
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
שולחן ערוך:אבן העזר לד ב סעיף ב - ברכה על היין
רמב"ם, טור, מגיד משנה ור"ן: נהגו לברך את ברכת האירוסין על כוס יין, כשהסדר הוא ברכת היין ולאחר מכן ברכת האירוסין. אם אין יין או שכר, מברך אותה לבדה.
☜ כך פסק השו"ע.
⦿ האם המברך צריך לשתות מהיין
ניתן להבין שהברכה על היין היא ברכת הנהנין, ואז המברך חייב להנות בעצמו ולטעום מהיין. מאידך, אפשר לומר שהברכה היא ברכה חיובית, כי הכוונה בה היא לכבוד המצווה ולא להנאה, ואז א"צ שהמברך ישתה בעצמו (היכל שלמה).
◄ מנהג אשכנז (נטעי גבריאל והנישואין כהלכתם): המברך לא שותה, אלא רק מטעים לחתן ולכלה.
◄ מנהג עדות המזרח (ילקוט יוסף והרב אליהו): המברך טועם, וגם החתן והכלה.
⦿ האם צריך לשתות רביעית יין
◄ באר שבע (בפת"ש): יש להקפיד שהחתן ישתה רביעית מהכוס ויברך ברכה אחרונה.
◄ כנסת הגדולה, ערוך השולחן, ילקו"י ועוד: ניתן להסתפק בטעימה בלבד.
סעיף ב
נהגו להסדיר ברכה זו על כוס של יין, ומברך עליו תחלה, ואח"כ מברך ברכה זו. ואם אין שם יין או שכר, מברך אותה בפני עצמה (רמב"ם).
ברכת היין ע"י אחר: פנ"י – תמה כיצד אחר מברך על הגפן ומוציאם בלי לשתות בעצמו, ובשלמא ברכת הנישואין כיוון שטעונה כוס וזוהי חובה יתכן שגם ברכת הגפן נחשבת כברכת המצוות, אך בברכת האירוסין ברכת הגפן אינה חובה, ואולי משום שעיקר היין אינו כדי להנות נחשב גם כן כברכת המצוות, וצ"ע.
מתוך הספר יאיר השולחן