פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט מב ו

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:50, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט מב ו

סעיף ו[עריכה]

אם נמחק מהתחתון אות אחת, שאיפשר להבין עניינו מהעליון, למדין ממנו (משנה ב"ב קסה,ב). כגון שכתוב למעלה שנתחייב לחנני, ולמטה כתוב: לחנן, ילמד תחתון מעליון וינתן לחנני. אבל שני אותיות אין למדים, כגון למעלה: חנני, ולמטה: חן. ואפילו אם יש בתיבה העליונה ששה אותיות, ולא נמחק בתחתון אלא שתים, אין למדין ממנו. וכיון שאין למדין וידוע שנמחק השטר, פסול, ואין גובין בו. אבל אות אחת למדין, אפי' אין בעליון אלא שתי אותיות, ואנו צריכים ללמוד חצי תיבה (גמ' קסו,ב עפ"י תוס'). ואם היה חסרון בלא מחק, שלמעלה כתב: חנני, ולמטה כתב: חן, ודאי חזרה היא, שהסופר לא היה טועה שתי אותיות, וינתן לחן (עפ"י רשב"ם).

שתי אותיות: רשב"ם: מדובר שהסופר השמיט, והדין הוא שהולכים אחר התחתון לפי ששתי אותיות לא מחסר הסופר, וא"כ ודאי חזר בו. ב"י – מדובר שהשטר ביד שליש.

יש גורסים (הו"ד בתוס'): מדובר שנמחק, והדין הוא שהשטר פסול כי כשחסרות שתי אותיות אנו חוששים שחזר בו והיה כתוב שם שם אחר.

ב"י: נראה שלא נחלקו למעשה.

כשהשטר ביד אחד מהם: ב"י: כתב לגבי שתי אותיות שנשמטו, שמדובר שהשטר ביד שליש.

ד"מ: הסבירו שבא לאפוקי ממקרה שהשטר ביד חנני, שאז אין מוציאין השטר מידו.

סמ"ע: מבאר שאין מוציאין והוא גובה. הסמ"ע מבין שדברי הב"י והד"מ מוסבים בין לגבי אותיות שנשמטו בין לגבי אותיות שנמחקו.

ש"ך: הב"י לא בא לאפוקי ממקרה שהשטר ביד אחד מהם, ובמקרה שהשטר ביד חנני הוא לא יכול לגבות. הב"י רק בא להסביר איך יתכן שאנו מתלבטים למי לתת את השטר (והגמ' מכריעה שינתן לחן) הרי השטר ביד אחד מהם והדיון צריך להיות אם כשר או פסול. לכן הוא מיישב שהשטר ביד שליש.

נמחקה אות מהסכום: תוס'[1],נתיבות – דוקא כשנמחקה אות מהשם אנו לומדים תחתון מעליון, אך כשנמחקה מהסכום אין למדים. הנתיבות מוכיח זאת מכך ששטר שכתוב בו ספל ובסופו קפל כשר, ולא אומרים שזהו שטר שיכול להזדייף, שהרי יכול למחוק את הק' ואז ילכו אחר העליון.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ד"ה אם כן