פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט מג ה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ה[עריכה]
אם כתב: ברביעי לשבת, כ"ב לתשרי, ונמצא שאינו מכוון, שרביעי בשבת של תשרי של אותה שנה היה ביום (ארבע) ועשרים, אפילו הכי כשר (מרדכי בשם ראב"ן).
טעות ביומיים: ראב"ן,שו"ע: כשר. סמ"ע – אע"פ שאחרי רוב החודש לא אומרים שטעו בעיבור החודש, זה דוקא לגבי עדות בע"פ, אך בעדות בשטר מוכח מהכתוב בצידו שזוהי טעות, ואפילו טעה ביומיים כשר משום שתולים שטעה בשני עיבורים או שחשב ששני הימים של ר"ה נמנים כיום אחד לחודש, הואיל והוי כיומא אריכתא.
ר"ת[1],ריב"ש,רמ"א באה"ע: פסול. ש"ך – טעמם הוא שבשני ימים לא טועים, או שלאחר שעובר רוב החודש לא טועים[2].
ש"ך: תמה מדוע הרמ"א כאן לא השיג, ותירץ שאולי דוקא בגיטין החמיר, או שכאן כשר בגלל שכ"ב בתשרי יוצא שמיני עצרת וא"כ מוכח שהשטר מאוחר. ויתכן שגם הריב"ש יודה כאן, אולם ר"ת חלק בפירוש במקרה שלנו. וסיים הש"ך שצ"ע לדינא. הב"ש שם קכו,סקל"א כתב כתירוצו הראשון.
נתיבות: לאחר רוב חודש אין לתלות בטעות (ולכן שם הרמ"א פסל) אלא שכאן שכתבו שמיני עצרת ודאי שטר מאוחר הוא וא"כ תולים שכתבוהו לפני העיבור ולכן טעו, אלא שיש להסתפק אם התכוונו ליום בשבוע וטעו בתאריך או להפך, ולכן בשטר חוב מכשירים כיוון שפוסקים שידו עה"ת וא"כ לא תצא תקלה מהשטר, אולם בגט פוסלים כיוון שיכול לגרום שנצטרך להצילה ממיתה מספק (ובכך מתורץ גם ר"ת).
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.