פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט מג יט

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט מג יט

סעיף יט[עריכה]

אם אינם נזכרים ליום הקנין, לא יאמרו: ברור לנו שקנינו ממנו בתשרי, ואין אנו יודעים בכמה, ולפיכך נכתוב מתחלת חשון, שזה מיחזי כשיקרא^א (בעה"ת). יש מי שאומר שאם זוכרים שקנו ממנו בתחלת תשרי או בסופו או באמצעו יכתבו: בשליש הראשון של חדש פלוני, או אמצעו, או בשליש אחרון (מהר"י בי רב).

א. כתיבת תאריך מאוחר יותר: רשב"א,בעה"ת,שו"ע: מיחזי כשיקרא. בעה"ת מפרש כך את הגמ' בב"ב קעב,א: "אמר להו רבא בר רב שילא להנהו כתבי שטרא אקניאתא: כי כתביתו שטרי אקניאתא, אי ידעיתו יומא דקניתו ביה - כתבו, ואי לא - כתבו יומא דקיימיתו ביה, כי היכי דלא מתחזי כשקרא." והבין בעה"ת שבא לאפוקי שלא יכתבו אפילו תאריך מאוחר יותר שודאי היה לאחר זמן הקנין, והסכים הב"י עם דיוקו, כיוון שאם בא לאפוקי שלא יכתבו זמן שהם מסופקים בו ויתכן גם שהקנין היה מאוחר יותר, היה לו לומר להם שהשטר ספק פסול ולא שמיחזי כשיקרא.

ש"ך: לא מיחזי כשיקרא. הגמ' באה לאפוקי שלא יכתוב תאריך שמסופק בו ויניח בינתיים אצלו, כדי שאם יתברר שהתאריך נכון יתננו ואם לא יקרענו, כיוון שבשעת כתיבה מיחזי כשיקרא. הש"ך מוסיף שיש לצרף לכך את שיטת העיטור שכלל לא פסק גמרא זו, כיוון שקיי"ל שלא חיישינן למיחזי כשיקרא (כתובות פה), ולפי"ז אף אם פירוש הגמ' הוא כבעה"ת מ"מ להלכה מותר.

כשציין בשטר שאיחרוהו: סמ"ע – הבין מדברי הרמ"א בסעיף יג^[1] שאפילו בכך מיחזי כשיקרא.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]