פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט מד א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א[עריכה]
צריך להחזיר מעניינו של שטר בשטה אחרונה, (מפני שאין למדין משטה אחרונה) (טור). מפני שאין העדים יכולים לצמצם שיחתמו מיד סמוך לכתב, ויש לחוש שמא הניחו שם כדי שטה, וכתב המזייף שם מה שירצה (ב"ב קסא,ב). ואם לא החזיר, אין השטר נפסל בכך, אלא שאין למדים משטה אחרונה (רמב"ם,רמב"ן). הגה: ודלא כיש אומרים שהשטר כולו פסול, דככל שטר שלא נעשה כתיקון חכמים פסול אף על פי שאין טעם לפסלו (טור בשם הרא"ש ותוס' בפ' ג"פ דף קס"א ע"א). והא דאין למדין משטה אחרונה, היינו במקום שיש חשש שמא זייף, אבל אם השטה אחרונה לחובת מוציא השטר, למדין ממנה, דודאי לא זייף. (נ"י פ' גט פשוט בשם ריטב"א והרא"ה).
שטר שלא נעשה כתיקונו – סיכום:
א. לגבי שטר שלא חזרו מענינו בשיטה אחרונה נחלקו הראשונים, לדעת הרמב"ם והרמב"ן כשר ורק אין למדים משיטה אחרונה, וכן פסק השו"ע, ולדעת תוס' והרא"ש פסול.
ב. הרמ"א הבין שזוהי מחלוקת עקרונית אם שטר שאינו עשוי כתיקונו פסול גם כשאין בו חשש זיוף, ולכן כתב בסימן מב,א שהרמב"ן יחלוק גם לגבי שטר פשוט שחתמו מאחוריו ופסק כמותו שכשר. אולם הש"ך כתב שנחלקו דוקא כאן משום שלדעת הרמב"ן חזרה מענינו של שטר זו רק עצה טובה, אולם במקום שממש תיקנו כמו בחתם מאחוריו שינוי מהתקנה פוסל, ולכן בסימן מב,א לכו"ע פסול. כמו כן בסימן מה,א לגבי עדים שחתמו מן הצדדים או מלמעלה כתב הסמ"ע שפסול רק משום חשש זיוף, ואילו לדעת הש"ך פסול אף כשאין חשש זיוף.
ג. לגבי הרחיק שני שיטין וידוע שלא זוייף, פסקו המ"מ והשו"ע בסימן מה,ו שפסול, וביאר הב"י שכאן גם הרמב"ם והרמב"ן יודו, כיוון שהשטר יכול להזדייף, ובכך לכו"ע פסול, אף אם ידוע שבפועל לא זוייף, הואיל ולא נעשה כתקנתו, משא"כ בשטר שלא חזר מענינו בשיטה אחרונה, שאם אין למדין משיטה אחרונה שוב אין חשש לזיוף. וכן הדין שפסול בכותב שלוש עד עשר בסוף שורה, כמבואר בנ"י וברמ"א בסימן מב,ד.
פירוש לשטר בשיטה אחרונה: מהר"ם: אין זה נחשב דבר חדש ולמדין הימנו.
ש"ך: צ"ע לדינא. המהר"ם הוכיח זאת מב"מ מז,א "כמאן כתבינן האידנא במנא דכשר למיקניא ביה – לאפוקי וכו'", והרי רגילים לכותבו בשיטה אחרונה. הש"ך דחה שאולי פעם היו רגילים לכותבו שיטה קודם (והיום כותבים "והכל שריר וקיים"), ועוד יתכן שהיו כותבים בתחילת השטר שנקנה בקנין גמור אגב סודר כמנהגנו היום, וא"כ אין צורך בכלל בשיטה זו. ועוד שכל הפוסקים סתמו ולא חילקו בכך.
וקנינא מיניה: סמ"ע: אפשר לכתוב בשיטה אחרונה, כיוון שאין זה דבר חדש לגמרי.
ש"ך: כן סוברים רש"י ורשב"ם אולם תוס' והמרדכי חולקים. ולגבי טעמו של הסמ"ע כתב שאולי כוונתו כדברי המהר"ם, שפירוש ניתן להיכתב בשיטה אחרונה, וע"כ סובר הש"ך שצ"ע לדינא, כמבואר לעיל.
כשנשארה שיטה ריקה: סמ"ע: בכל זאת אין למדין מהשיטה הכתובה האחרונה.
ש"ך: דוקא לשיטת התוס' ודעימיה הסוברים שהשטר כולו פסול, גזרו גם על כך, אך לדעת הרמב"ם והשו"ע שרק עצה טובה קמ"ל, למדין במקרה זה.
כשעדים מעידים שהם כתבו את השיטה האחרונה: רשב"א,ש"ך – יש לכך דין של עדות בע"פ ולא של שטר, כיוון שאין תוכו של השטר מוכיח על כך.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.