פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט מו ד

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט מו ד

סעיף ד[עריכה]

אין מקיימים שטרות אלא בשלשה, מפני שהוא דין (שם); ולפיכך אין מקיימים שטרות בלילה^א (רמב"ם). הגה: ואם קיימו בשנים, לא הוי קיום^ב (מרדכי פרק השולח והגהות מרדכי דקדושין ונ"י פרק חזקת הבתים). ויש מי שכתב מאחר שנהגו שהרב התופס ישיבה מקיים ביחידי, מנהג כזה מבטל הלכה (ת"ה סימן של"ב), וכן המנהג פשוט במדינות אלו^ג. ונראה לי הטעם, דסבירא לן לענין קיום שטרות דרבנן דיחיד מומחה דינו כג' הדיוטות ומיקרי ב"ד, כמו שנתבאר לעיל סימן ג' וכ"ה, ואע"ג דאין יחיד מומחה בזמן הזה, מ"מ לענין קיום שטרות דרבנן יש לסמוך עליו, כן נראה לי טעם המנהג.

א. קיום בלילה: ש"ך – יתכן שבמקום שנוהגים לקיים בלילה, גם בכך אומרים שמנהג מבטל הלכה.

ב. כששני הדיינים מכירים בעצמם החתימות:

הסמ"ע כתב שמועיל כיוון שהריהם כמעידים על מנה שבשטר, והש"ך השיג שמכיוון שלא ראו את ההלוואה, א"כ הם לא מעידים על מנה שבשטר אלא על חתימת העדים, והרי זה עד מפי עד. הט"ז והקצות כתבו שאמנם לא מועיל כקיום של דיינים אך מ"מ מועיל כעדות בכתב, ע"פ דעת הריב"ש והרמ"א בסע' ז שבקיום שטרות דרבנן הקילו שיכולים להעיד מפי כתבם, והנפק"מ בין זה לקיום דיינים היא שבקיום דיינים הרי זה כמי שנחקרה, ואם יגיע אח"כ השטר לבי"ד אחר שאינו מכיר חתימת העדים יוכלו לקבל עדות על חתימתם, אולם בשניים החותמים הרי זו עדות בכתב ולא כמי שנחקרה, ולכן אם יגיע לבי"ד אחר אזי אם מכירים חתימתם יכולים לקבל עדותם, אך אם אינם מכירים אינם יכולים לקבל עדות שזוהי חתימתם, שכן זוהי עדות מפי עדות^[1], וכתב הט"ז שאולי זוהי כוונת הסמ"ע, והקצות הבין שאכן זוהי כוונתו. הש"ך בדיבור הבא מביא את דברי הריב"ש וכותב שלדבריו תועיל חתימת העדים כעדות בכתב לדעת הריב"ש, ולא הבנתי מה החילוק בין דבריו לדברי הסמ"ע שהשיג עליהם.

כשלווה מודה על כתב ידו בפני שני דיינים: סמ"ע: הקיום שלהם מועיל.

נתיבות: הקשה שבכת"י הקיום הוא מדאורייתא (עיין בסיכום על סע' ה שנחלקו הש"ך והקצות אם הסמ"ע סובר כך), וא"כ אפי' עדות בכתב כדברי הריב"ש אינה מועילה, וכתב שצריך להעמיד דבריו במקרה שהלווה ציווה אותם לקיים, ואז יש לכך דין שטר גמור כיוון שנעשה מדעת המתחייב.

ג. רב התופס ישיבה: תרוה"ד,רמ"א: מועיל כיוון שכך נהגו ומנהג מבטל הלכה. הרמ"א יישב את המנהג שיחיד מומחה נחשב כשלושה הדיוטות, ואף שאין היום מומחה מ"מ לענין קיום מדרבנן זה מועיל. הש"ך חולק וסובר שיחיד מומחה נחשב כשלושה הדיוטות רק לענין דין אולם לענין הודאה ולענין קיום לא, אלא שלמעשה מנהג מבטל הלכה.

ב"י: לא ראינו ולא שמענו מי שנהג כן.

קיום שטרות דרבנן: כתובות כא,ב: בקיום שטרות עד נעשה דיין, כיוון שקיום הוא רק מדרבנן.

כתובות כח,א: בקיום שטרות נאמנים להעיד בגודלם מה שראו בקוטנם (בצרוף גדול), כיוון שקיום הוא רק מדרבנן.

הגהמ"ר^[2],ד"מ,סמ"ע: אם העדים אומרים שלא חתמו בשטר זה, וכן אם הנתבע טוען מזוייף, צריך קיום מהתורה. הד"מ הביא כאן את דבריו, ובאה"ע פסק בפרוש כמותו נגד המהרי"ק. ההגמ"ר הוכיח דבריו מגיטין יז,ב, שתיקנו זמן בגיטין שמא יחפה על בת אחותו, ואם אפי' כשיש הכחשה של הנתבע לא צריך קיום מהתורה, יוכל הבעל לזייף שטר ולחפות עליה, אלא ודאי שכשיש הכחשה צריך קיום, ולכן גם במקרה של בת אחותו נצריך קיום, ואע"ג שבמקרה זה האשה אינה מכחישה, מ"מ כיוון שמוכח שרוצה להצילה נצריך קיום כאילו יש הכחשה.

מהרי"ק: אף במקרים אלו קיום שטרות מדרבנן. הש"ך כתב שאין זו תשובת המהרי"ק עצמו אלא תשובת חכם קדום שהובאה במהרי"ק.

ש"ך: לגבי נתבע הטוען מזוייף פסק כמהרי"ק, ולגבי עדים האומרים שלא חתמו נשאר בצ"ע. הש"ך כתב שלא מסתבר שדברי הגמ' לגבי עד נעשה דיין וכן לגבי המעידים על מה שראו בקוטנם נאמרו רק במקרה שהנתבע אינו טוען מזוייף, שהרי היה לגמ' לציין זאת, וכן אף פוסק לא חילק בכך. כמו"כ הביא הש"ך הוכחות מתוס'^[3], רשב"ם ועוד שכתבו בפרוש שהקיום מדרבנן גם כשטוען מזוייף. הש"ך דחה את ראיית ההגמ"ר מגיטין שהסיבה שמהתורה אין צורך בקיום היא שלא חוששים שאדם יזייף, גם משום שלא נחשדו ישראל בכך וגם משום שאנשים חוששים לזייף חתימת עדים הואיל ואיכא למיקם עלה דמילתא וא"כ גם בבת אחותו אין לחוש לכך. לגבי עדים האומרים שלא חתמו כתב שנראה לכאורה כדברי ההגמ"ר ואין משמעות בש"ס ובפוסקים נגד דבריו^[4], אך אח"כ הביא את הוכחת המהרי"ק מהירושלמי, ונשאר לבסוף בצ"ע.

סיכום הנפקותות מכך שקיום שטרות דרבנן:

א. כתובות כא,ב – עד נעשה דיין. ב. כתובות כח,א – נאמנים להעיד בגודלם מה שראו בקוטנם, בצרוף גדול. ר"ן – וכן קרובים נאמנים (שו"ע יז). ג. ריב"ש,רמ"א סע' ז – אפשר לקיים בעדות בכתב. לדעת הש"ך יתכן שהרא"ש והשו"ע חולקים. ד. הרמ"א בסע' ד הסביר שלכן נוהגים שראש ישיבה היום מקיים לבדו אע"פ שאין היום מומחה. תרוה"ד והש"ך נימקו באופן אחר והב"י כתב שכלל לא נהגו כן. ה. התוס' הסבירו שלכן מקיימים שלא בפני בע"ד (סע' ה). הרשב"א נימק בטעם אחר. ו. לדעת רב שרירא גאון, הב"ח והקצות לכן מועיל קיום ע"י דימוי לשני שטרות (סע' ז). הש"ך חולק וסובר שדימוי מועיל מדאורייתא (וכך מבאר את בעה"ת והטור).

מקרים בהם הקיום נצרך מדאורייתא:

א. כת"י של המתחייב: לדעת הב"ח, הש"ך והנתיבות צריך קיום מדאורייתא. ולדעת המיוחסות לרמב"ן והקצות מדרבנן. דעת רב שרירא גאון והסמ"ע – לפי הש"ך מדאורייתא ולפי הקצות מדרבנן. ב. העדים החתומים טוענים מזוייף: הגמ"ר,ד"מ,סמ"ע,רמ"א באה"ע – צריך מדאורייתא. מהרי"ק,ירושלמי – מדרבנן. ש"ך – צ"ע. ג. בע"ד טוען מזוייף: הגמ"ר,ד"מ,סמ"ע,רמ"א באה"ע – צריך מדאורייתא. מהרי"ק,ש"ך – מדרבנן. וכן מוכח מתוס', רשב"ם ועוד.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]