פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט מו ה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:52, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט מו ה

סעיף ה[עריכה]

מקיימין השטר אפילו שלא בפני בעל דין, ואפילו עומד וצווח: מזוייף הוא אל תקיימוהו, אין שומעין לו (ב"ק קיב,ב).

קיום שלא בפני בע"ד: גמרא: אמר רבא, הלכתא: מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין ואפי' עומד וצווח.

רש"י: כגון שהיו העדים החתומים בו מבקשים ללכת למדינת הים. ב"י – יתכן שמודה לתוס' ולרשב"א וכתב כן רק כדוגמא.

תוס': אפילו כשאינם רוצים ללכת למד"ה, והטעם שאפשר הוא שקיום שטרות דרבנן ולכן הקלו.

רשב"א: אפילו כשאינם רוצים ללכת למד"ה, והטעם שאפשר הוא שהמקיימים אינם מעידים על מנה שבשטר אלא על חתימת העדים. רמ"ה,אמרי ברוך – דוקא כשעדים אחרים מקיימים, אך אם העדים החתומים מקיימים בעצמם צריך לקיים בפני בעה"ד, כיוון שאז על מנה שבשטר הם מעידים.

שו"ע: פסק שאפשר בכל מקרה, ולא ציין אם מטעם הרשב"א או מטעם התוס'.

כתב ידו: ש"ך: בין לטעם הרשב"א בין לטעם התוס', בכת"י מקיימים רק בפניו, אמנם כמדומה שנוהגים להקל בזה, ואפשר לומר בזה מנהג מבטל הלכה. בכת"י צריך קיום מהתורה. הש"ך נימק זאת שהטעם שמהתורה אי"צ קיום בשטר הוא ששטר כמאן דנחקרה עדותן, וטעם זה לא שייך בכת"י. הש"ך כתב שכן גם דעת הסמ"ע ורב שרירא גאון כמבואר בסיכום על סע' ז. ועיין בסיכום על סע' ד שכן גם דעת הנתיבות.

מהרח"ש,קצות בתוס': גם בכת"י אפשר לקיים שלא בפניו. גם בכת"י אי"צ קיום מהתורה. הקצות כתב שלא יתכן שהטעם שאי"צ קיום בשטרות הוא ששטר כמאן דנחקרה עדותן, שכן אם מהתורה אין חזקה שאנשים חוששים לזייף, לא שבקת חיי לכל בריה כיוון שכל אדם ילך ויזייף ואנו נכשיר את השטר ללא קיום מטעם שכמאן דנחקרה, אלא ודאי הטעם הוא שמהתורה לא חציף איניש לזייף, וטעם זה שייך גם בכת"י[1]. הקצות כתב שמוכח שכן גם דעת הסמ"ע וכן הטושו"ע בסימן קי, ואף בדעת רב שרירא גאון אין ראיה. ועיין רעק"א בסי' סט,ב המביא שבמיוחסות לרמב"ן כתוב בפרוש שגם בכת"י אי"צ קיום מהתורה.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. הקצות הוכיח שזה הטעם גם משיטת הרמב"ם, שהרי הרמב"ם סובר שמהתורה לא אומרים כמאן דנחקרה, ובכל זאת אנו רואים במפורש מהרבה גמרות שהצורך לקיים הוא רק מדרבנן. מתוד"ה ואין אדם בסנהדרין ט,ב מוכח כש"ך, שהטעם שאי"צ קיום הוא ש"כמאן דנחקרה עדותן".