פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט נו ד

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט נו ד

סעיף ד[עריכה]

שטר שיוצא מתחת יד שליש, והלוה טוען שהוא מזויף או פרוע^א, אם אין יכולין לקיים חתימת העדים, אף על פי שהשליש מעיד שהמלוה והלוה מסרוהו לו ואמרו לו שכך וכך נשאר עדיין לפרוע משטר זה, אינו נאמן (בעה"ת).

א. פרוע: בעה"ת,שו"ע,קצות: השליש אינו נאמן. אינו עדיף מהמלווה, והמלווה עצמו לא היה יכול להוציא בשטר זה, כיוון שנאמן הלווה במיגו דמזוייף. הקצות מנמק שמקור הנאמנות של השליש הוא שהאמינוהו, ומצאנו בשו"ע סי' עא,א לגבי שטר שיש בו נאמנות, שכאשר יש מיגו דמזוייף נאמן הלווה, כיוון שזהו מיגו בענין הנאמנות עצמו (כלומר, מיגו שיכל לומר שלא האמינו בכלל), וא"כ גם אצלנו מיגו בעיקר הנאמנות צריך להועיל כנגד נאמנות. הנתיבות דוחה את דברי הקצות שכאן זה יותר מנאמנות אלא זוהי התחייבות, שמתכוונים לקבל על עצמם את דברי השליש גם אם ישקר. בסוף הנתיבות דחה גם טעם זה, וכמבואר לקמן כתב שמקור הנאמנות הוא כנאמנות של דיין ומוכר (וגם לפי טעם זה יוצא שהשליש נאמן).

נ"י,ש"ך,נתיבות: השליש נאמן. הש"ך מנמק שנאמן כיוון שיכל לקיימו בשום פעם, אע"פ שכעת אינו יכול לקיימו. כלומר, במקרה שהלווה טוען מזוייף, אם דבריו כנים לא יוכל השליש לקיים השטר, אולם כאן שהלווה מודה שהשטר כשר ודאי יכול היה השליש לקיימו עכ"פ בעבר (אפילו אם בהווה אינו יכול כיוון שמתו העדים בינתיים, מספיק שיכול היה לקיימו, כיוון שאז מוכח שהתכוונו להאמינו, לעומת שטר מזוייף שלא התכוונו כלל להאמינו, שהרי ידע הלווה שתמיד יוכל להיפטר בטענת מזוייף). אולם הנתיבות מנמק באופן אחר^[1]. לדעתו מקור הנאמנות של השליש הוא כנאמנותו של דיין לומר את מי זיכה ונאמנות מוכר לומר למי מכר, שהם נאמנים מטעם שעליהם היה מוטל הדבר ולכן הם דייקי, ונאמנים הם יותר מעד אחד בעלמא שיש לחשוש שטועה בדדמי.

[

מקור הנאמנות של השליש: קצות: נאמנות. בעלי הדבר האמינוהו.

נתיבות בש"ך: התחייבות. בעלי הדבר התחייבו לעשות כדבריו, ואפי' אם ישקר.

נתיבות: כנאמנות דיין ומוכר, שנאמנים לפי שעליהם מוטל הדבר ולכן הם מדייקים יותר מעד בעלמא שיתכן שטועה בדדמי.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]