פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט נח ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט נח ב

סעיף ב[עריכה]

טען הלוה ואמר: הלא פרעתיך בפני פלוני ופלוני, ובאו אלו והעידו שפרעו, אבל לא הזכיר לו השטר, והשיב המלוה: חוב אחר הוא שפרעת לי, הרי בטל השטר (שבועות מב,א ע"פ רי"ף ורמב"ם). הגה: וי"א דאין השטר בטל לגמרי, רק דלא מגבינן ביה, ומיהו אם תפס לא מפקינן מיניה (טור בשם הרא"ש והר"ן); וכן נראה לי עיקר^א. במה דברים אמורים, כשהעידו שנתן לו בתורת פרעון. אבל אם ראוהו נותן לו מעות, ולא ידעו אם בתורת פרעון או בתורת פקדון או בתורת מתנה, אם אמר המלוה: לא היו דברים מעולם, הרי הוחזק כפרן, ובטל השטר. ואם אמר: פרעון של חוב אחר הוא, הרי זה נאמן, ונשבע ונוטל מה שבשטר, שהרי לא פרעו בעדים, מתוך שיכול לומר: מתנה נתנם לי, נאמן לומר: פרעון של חוב אחר הוא (רמב"ם). הגה: ויש חולקין וס"ל דאפילו בכה"ג אתרע שטרא (טור בשם ר"ת והרא"ש וכ"כ הה"מ בש"ה רמב"ן וכ"כ הר"ן) וכן נ"ל עיקר, דהמוציא מחבירו עליו הראיה^ב. וכל זה דנתנו לו בפני שני עדים, אבל בפני עד א', לא אמרינן דאתרע שטרא^ג (טור בשם הרמב"ן) וע"ל סימן ע'.

א. כשיש עדים שפרעו: גמרא: איתרע שטרא.

ר' האי,רי"ף,רמב"ם,שו"ע: השטר בטל לגמרי.

רא"ש,ר"ן,רמ"א: לא מגבים על פיו אך גם לא קורעים אותו ואם יתפוס המלווה אין מוציאין מידו. כיוון שהר"ן והרא"ש בתראי ודחו דברי הרי"ף פוסקים כמותם. ש"ך – והמלווה אינו יכול להשביע היסת את הלווה, שהרי גם אם ישבע נשאיר את השטר בידי המלווה ואינו בדין לעשות כן, אמנם אם רוצה יכול לוותר על השטר ולהחזירו ללווה ואז יוכל להשביעו.

ר' חננאל: השטר אינו בטל אלא רק הורע, ונפק"מ שצריך המלווה להישבע כדי ליטול אפילו אם יש בשטר נאמנות.

אם כתב למלווה נאמנות כבי תרי: מהרא"ש: בכל זאת אינו נאמן לטעון סיטראי, ואע"פ שיכול להכחיש העדים ולטעון שלא פרעו, מ"מ אין זה מיגו טוב כפי שכתבו התוס' שאפילו כשעד אחד מכחישו אין מיגו כיוון שלא חציף להכחיש העד.

סמ"ע,ש"ך: נאמן לטעון סיטראי, גם בגלל שנאמן לטעון כנגד העדים שלא פרעו וא"כ שוב יש לו מיגו, וגם כי כשמאמינו כבי תרי טענת סיטראי בעצמה טובה ואינה זקוקה למיגו. הש"ך דוחה את דברי המהרא"ש, שדוקא להישבע כנגד העד לא חציף איניש, משא"כ אצלנו שאינו צריך להישבע בגלל שהאמינוהו.

אם השטר תוך זמנו: מל"מ: נאמן המלווה לטעון סיטראי גם כשיש עדים שפרעו.

נתיבות: מסתפק.

אם מעידים שפרע יותר מסכום השטר: מל"מ: נאמן המלווה לטעון סיטראי גם כשיש עדים שפרעו.

נתיבות: מסתפק.

ב. ראו שנתן מעות אך לא ראו אם בתורת פרעון:

ר"י מיגש,רמב"ם,שו"ע: המלווה נאמן במיגו שיכל לומר שניתן בתורת מתנה. ראייתו משבועות לד,א שאם אדם נתן לחברו מנה בפני עדים, יכול המקבל לטעון שקיבלם בתורת מתנה.

ר"ת,רמב"ן,רא"ש,רמ"א: המלווה אינו נאמן. הרמב"ן דחה שדוקא בשבועות נאמן לטעון שקיבלם במתנה משום שלא היה חייב לו כסף, אך כאן שהיה חייב לו ודאי לא נתן לו מתנות שהרי אדם מעדיף קודם לפרוע חובותיו ולא לתת מתנות. לכן אינו נאמן לומר שקיבלם במתנה וממילא גם אינו נאמן לומר סיטראי במיגו שיכל לטעון שקיבלם במתנה. הרמ"א פסק כן מצד המע"ה.

ג. נתנו בפני ע"א: בעה"ת בשם רמב"ן,רמ"א: לא איתרע שטרא. הרמב"ן מבאר שדין זה שונה מנסכא דר' אבא משום ששם העד מחייב שבועה דאורייתא וכל שלא נשבעו נגדו הריהו כשני עדים, אך כאן שהעד מעיד שהשטר פרוע יש שבועה רק מתקנת חז"ל, ובשבועה דרבנן קיי"ל שכשאינו יכול להישבע נוטל ללא שבועה. ומוסיף הרמב"ן שתיקנו שבועה רק אם מעיד שודאי פרוע, משא"כ כאן שיתכן שפרע מלווה אחרת ולא את זו שבשטר^[1].

תוס',חי' הרמב"ן,ר"ן: איתרע שטרא. אין מיגו כיוון שאם היה טוען שלא נפרע היה צריך להישבע נגד העד, וזה לא הוי מיגו, כמבואר לגבי נסכא.

ש"ך: צ"ע.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]