פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט סו כב

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:56, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט סו כב

סעיף כב[עריכה]

ראובן שיש לו שטר על שמעון, ונתנו ללוי בכתיבה ומסירה, והיה שמעון אחד מעידי המתנה ואחר עמו, ורוצה ראובן לחזור מהמתנה וטוען שהשטר פסול, לפי ששמעון הוא נוגע בעדות שרוצה להעיד כדי שיפטר מבעל דינו, שהשני נוח לו, הדין עמו, והרי הוא חשוב נוגע בדבר (בעה"ת).

סמ"ע,ש"ך: מדובר כאן שראובן כופר במתנה (ו'רוצה לחזור' פי' שכופר כעת). וביאר הש"ך שאחרת הוי מתנה למרות שהעד נוגע כיוון שמודה שנתן, ועדי השטר נצרכים רק לראיה ולא לקיום השטר. עוד כתב הש"ך, שגם במקום שצריך עדים עבור החלות, אם יש עדים אלא שהם נוגעים והנתבע מודה שדבריהם נכונים עדותם מתקבלת. מבואר באחרונים (רעק"א,חש"ל) שהש"ך לשיטתו בסי' לז שפסול נוגע הוא רק מטעם חשש משקר ולא מטעם קורבה.

קצות,נתיבות: מדובר גם כשאינו כופר, לפי שעדי השטר נצרכים עבור חלות השטר ובלעדיהם השטר הינו חספא בעלמא. הקצות והנתיבות לא התייחסו כאן במפורש לנימוק השני של הש"ך, אך מפסיקתם עולה שהם חולקים גם על כך, ולדעתם פסול נוגע הוא מטעם קורבה. וכ"כ בחכמת שלמה שפסול נוגע הוא מטעם קורבה.

רעק"א: מסתפק. לגבי עדי שטר הוא סובר כקצות שצריך עדים עבור החלות ולא רק לראיה, ולגבי נוגע הוא מסתפק אם פסול מטעם חשש משקר בלבד או מטעם קורבה.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.