פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עג ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט עג ב

סעיף ב[עריכה]

המלוה את חבירו וקבע לו זמן לפורעו^א, אף על פי שלא קנו מידו, אינו יכול לתבעו קודם הזמן, בין במלוה על פה בין במלוה בשטר, בין במשכון בין שלא במשכון, בין שמת מלוה בין שמת לוה, אם יורשיו אמודים בנכסים כמוהו^ב. טען המלוה ואמר: היום סוף הזמן שקבעתי, והלוה אומר: עד עשרה ימים קבעת, הלוה נשבע היסת^ג. ואם היה שם עד אחד שהיום סוף זמנו, הרי זה נשבע שבועת התורה^ד (רמב"ם).

א. קביעת זמן: סמ"ע: מסתפק אם קביעת זמן הנעשית לאחר שעת הלוואה זקוקה לקנין כמו נאמנות או שמועילה אף ללא קנין מטעם מחילה.

ש"ך: מועילה אף ללא קנין מטעם מחילה.

ב. מת המלווה: הרמב"ם למד זאת מכתובות לד,ב: "הניח להם אביהם פרה שאולה משתמשים בה כל ימי שאלתה", והטעם שם הוא שכל ההנאה של השואל וזכה בה לכל אותו הזמן. השו"ע הוסיף על דברי הרמב"ם, שדוקא אם היורשים אמודים, משום שאז אין לחשוש לפסידא של המלווה, אמנם הש"ך כתב שצ"ע כי נראה שדוקא במקרה שרואה הדיין שאח"כ לא יוכל לגבות חובו, כמו בסע' י, יכול לתובעו קודם הזמן.

ג. ש"ך – אם התובע טוען שהיום סוף הזמן והלווה חייב מאה, והלווה מודה רק בחמישים ורק בעוד עשרה ימים, חייב כעת היסת ובעוד עשרה ימים שבועת מו"ב.

ד. שבועה בויכוח על הזמן – מדוע נשבעים, הרי זה דבר שאין גופו ממון?

המהרי"ט מנמק שזה נקרא דבר שגופו ממון כיוון שהמתנת זמן היא שוות כסף, כמוכח מעדים זוממים שאם העידו על הקדמת מועד הפרעון מתחייבים לשלם את שווי ההמתנה במשך זמן זה. הקצות דחה שאין ראיה כי שם מעידים להקדים ולחייבו כעת וזה נזק יותר ישיר מאשר לדחות זמן פרעון, ועוד שלפי טעם זה במקרה של סכום קטן ששווי ההמתנה בו פחות מפרוטה צריך להיות הדין שלא ידונו בו כיוון שאין בי"ד יושבים ולא משביעים על פחות משווה פרוטה, ולא מצאנו שחילקו. הקצות מנמק שזה נקרא דבר שגופו ממון בגלל שהמלווה תובעו כעת ואינו חפץ להמתין, וא"כ נחשב שתובעו כעת על כל הסכום. מטעם זה מובן גם שאם לווה מבקש להמתין עוד יום לאחר הפרעון, בי"ד לא מקשיבים לדבריו אלא יורדים לנכסיו מיד.

עפי"ז כתב הקצות שגם התובע חפץ וטוען שקנאו וטרם שילם עליו בי"ד נזקקים לדבריו ואם עד מעיד לטובתו אף מחייבים שבועה את שכנגדו, ולמרות שאין כאן בסופו של דבר נזק כספי, שהרי עליו לשלם תמורת החפץ, הרי זו תביעה בדבר שבממון הואיל והתובע חָפץ דוקא בחפצו ולא מעוניין למוכרו. ומוכיח זאת מהתוס' בב"מ ב,ב לגבי "ולחזי זוזי ממאן נקט", שביארו שמדובר ששני הלקוחות שילמו וא"כ אין כאן נזק כספי אלא רק ויכוח למי החפץ ולמי הכסף, ובכל זאת המוכר יכול להעיד לטובת אחד מהם ולחייב את שכנגדו שבועה.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.