פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עז ג

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:02, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט עז ג

סעיף ג[עריכה]

שנים שערבו לאחד, כשיבוא המלוה ליפרע מן הערב, יפרע מאיזה מהם שירצה. ואם לא היה לאחד מהם כדי החוב, חוזר ותובע לשני משאר החובא (רמב"ם). ובסימן קל"ב כתוב שיש חולקים בזה (ראב"ד). ואחד שערב לשנים, כשיפרע למלוה יודיעו על חוב איזה משניהם פורע, כדי שיחזור עליו (טור שם ס"ה).

א. המ"מ הביא לכך ראיה מב"ב קז,א, שמדובר על מלווה שגבה מאחד מהיורשים, משמע שיכול לגבות מאחד מהם, אע"פ שגבייה מנכסים שעברו מירושה היא מטעם שהנכסים ערבים[1]. ואין דין ערבים כשני לווים ששם אנו אומרים שכל אחד לווה חצי, אמנם בשני ערבים, הלווה לווה הכל, וכל אחד מהערבים נכנס תחתיו ונשתעבד בכולו, ואין השיעבוד חל לחצאין (סמ"ע,ש"ך).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. וכתב המ"מ שדוחק להעמיד הסוגיא שם באפותיקי כפי שהעמידו התוס' והרא"ש. אולם קשה מסי' קז,ז ששם פסק השו"ע כרא"ש שרק באפותיקי גובה הכל מאחד מהם, וכן הקשה הקצות שם וכתב שצריך בר נגר להולמו.