פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פא כא
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כא[עריכה]
אף על פי שהמטמין עדים, אינו עדות. וכן המודה מעצמו ועדים שומעין אותו. וכן האומר לחבירו בפני עדים: מנה לי בידך, ואמר לו: הן, בכל אלו הדברים וכיוצא בהן, אומרים בית דין לנתבע: למה לא תתן מה שיש לו אצלך; אם אמר: אין לו אצלי כלום, אומרים לו: והלא אתה אמרת בפני אלו כך וכך, או: הודית מעצמך, אם עמד ושלם, מוטב, ואם לא טען, אין טוענים לו. אבל אם טען: משטה הייתי בך, או: לא היו דברים מעולם, או: שלא להשביע את עצמי נתכוונתי, פטור, ונשבע היסת, כמו שנתבאר (רמב"ם). וי"א שאפילו לא אמר אלא: איני חייב לך כלום, פוטרו הדיין, ותולה הודאתו במה שאדם עשוי שלא להשביע את עצמו, אעפ"י שהוא לא טען כןא (רא"ש,ראב"ד). הגה: טענת שלא להשביע לא שייכא אלא כשהודה מעצמו; וטענת משטה לא שייכא אלא כשתבעו בעל דבר (טור).
א. טענינן בהשבעה: רמב"ם,נ"י: צריך לטעון מעצמו.
רא"ש,ראב"ד: טענינן ליה אף אם אינו טוען מעצמו, אך דוקא אם טען שאינו חייב כלום. נאמר בסנהדרין כט,ב: "ההוא דהוה קרו ליה קב רשו, אמר: מאן מסיק בי אלא פלוני ופלוני. אתו תבעוהו לדינא קמיה דרב נחמן. אמר רב נחמן: אדם עשוי שלא להשביע את עצמו". משמע שר"נ טען עבורו אף שלא טען מעצמו. הנ"י תירץ שמדובר שם שטען מעצמו, אלא שהתלמוד לא חשש להאריך בכך.
י"א: טענינן ליה אפילו אם שתק. הו"ד בבעה"ת.
שו"ע: סתם כרמב"ם וי"א כרא"ש.
רמ"א סע' יד: פסק כרא"ש.
ש"ך: פסק כרמב"ם, אך סייג שהדין כן דוקא אם התובע טוען כלפיו "הרי הודית!", אך אם אינו טוענו כן אלא רק טוען "אתה חייב לי", אין הבי"ד צריכים לשאול יותר ממה שהתובע שואל, ולכן טענינן ליה שלא היתה זו הודאה אמיתית אלא השבעה. וכתב הש"ך, שיכול להיות שהרמב"ם ודעימיה מודים לזה. הש"ך תירץ עפי"ז את עובדא דקב רשו, וביאר שר"נ טען עבור הנתבע משום שהתובע לא טען "הרי הודית!".
השטאה כשהודה מעצמו בלא שתבעוהו: עיין לעיל בסיכום על סע' ה.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.