פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פז ה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־12:05, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט פז ה

סעיף ה[עריכה]

אין שבועה למודה מקצת בכופר בכל ומחוייב מתוך טענתו, כגון שתבעו מנה והוא אומר: לא לויתי, וחזר ואמר: לויתי חמשים ופרעתיךא, שהוחזק כפרן לאותו ממון. וכן אין המתחייב במקצת מתוך טענת הכפירה מחוייב שבועת התורה (שו"ת רשב"א) (וע"ל סימן ע"ה סעיף ה').

א. האחרונים מעירים שאם חזר מעצמו הריהו נאמן ולא הוחזק כפרן, שהרי רשאי לחזור מפטור לפטור. לכן מגיה הסמ"ע שמדובר שבאו עדים שלווה אך אינם יודעים אם פרע, ומכיוון שאינם יודעים אם פרע לא הוי העדאת עדים ולכן אינו מתחייב בשבועה מצד ר' חייא קמייתא, ומ"מ הוחזק כפרן ואינו נאמן לומר שפרע. הש"ך חולק וכותב שגם כשאינם יודעים אם פרע מתחייב שבועה מצד ר' חייא קמייתא, ולכן יש להגיה ולכתוב שבא ע"א והעיד שלווה, ואמנם לדעת הרשב"א לא מוחזק כפרן ע"פ ע"א, אך השו"ע סובר כרמב"ם שהוחזק כפרן. (בסי' עה,יג פסקו הרמב"ם והשו"ע שהטוען להד"ם ובא עד והעיד שלווה וחזר ואמר שלווה ופרע אומרים משאיל"מ, והש"ך הבין שבשו"ת הרשב"א חולק ע"כ. אמנם בתשובה אחרת רואים שהרשב"א עצמו מביא את הרמב"ם ואינו חולק, אלא שהרמב"ם עוסק באדם החוזר וטוען מתחילה פרעתי, ואילו הרשב"א עוסק באדם הטוען שכעת לאחר שבי"ד חייבוהו פרע).

המתחייב במקצת מכח 'כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי': כאמור לעיל לדעת הסמ"ע אינו נחשב מו"ב ופטור משבועה, ואילו לדעת הש"ך גם בכה"ג נחשב מו"ב מצד ר' חייא קמייתא. הסמ"ע דקדק דבריו משו"ת הרשב"א, והש"ך דחה דקדוקו והביא נ"י בב"מ ור"ן בשבועות שכתבו בפרוש שר' חייא קמייתא עוסק בכה"ג (שהעדים מעידים רק שלווה ואינם מעידים שלא פרע).

הש"ך דן כאן אם יש שבועת מו"ב באומר נ' לא התחייבתי ונ' איני יודע אם פרעתיך, וכן בתובע נ' הלוואה ונ' חבלה (שעל החבלה נשבע ונוטל). והדברים הובאו בסיכום על סימן עה,ה.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.