פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צב ו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ו[עריכה]
מי שנתחייב לחבירו שבועה, ושאל שיחרימו בבית הכנסת על מי שיודע שזה עבר שבועה, השואל כן ראוי לנזיפה (שו"ת רא"ש). אבל אם אמר בודאי שיש לו עדים שיודעים שעבר על השבועה, ואינם רוצים להעיד עד שיחרימו בבה"כ, הרשות בידו להחרים בבה"כ (שו"ת רשב"א). הגה: ואותן היודעים, צריכין להעיד כמו בשאר עדות, שהוא באם לא יגיד וגו' (ב"י בשם הרשב"א).
שו"ת הרא"ש ושו"ת הרשב"א לכאורה סותרים, ויישבם בה"ב, ששו"ת הרשב"א עוסק כשיודע שנשבע פעם לשקר ויש עדים ע"כ, ולכן רשאי להחרים, ואילו שו"ת הרא"ש עוסק במקרה שאינו יודע, ולכן אינו רשאי. הש"ך הביא את הב"ח, שלדעתו יכול להחרים רק אם הביא העדים לבי"ד ולא רצו להעיד עד שיחרים.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.