פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צב ו

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:07, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט צב ו

סעיף ו[עריכה]

מי שנתחייב לחבירו שבועה, ושאל שיחרימו בבית הכנסת על מי שיודע שזה עבר שבועה, השואל כן ראוי לנזיפה (שו"ת רא"ש). אבל אם אמר בודאי שיש לו עדים שיודעים שעבר על השבועה, ואינם רוצים להעיד עד שיחרימו בבה"כ, הרשות בידו להחרים בבה"כ (שו"ת רשב"א). הגה: ואותן היודעים, צריכין להעיד כמו בשאר עדות, שהוא באם לא יגיד וגו' (ב"י בשם הרשב"א).

שו"ת הרא"ש ושו"ת הרשב"א לכאורה סותרים, ויישבם בה"ב, ששו"ת הרשב"א עוסק כשיודע שנשבע פעם לשקר ויש עדים ע"כ, ולכן רשאי להחרים, ואילו שו"ת הרא"ש עוסק במקרה שאינו יודע, ולכן אינו רשאי. הש"ך הביא את הב"ח, שלדעתו יכול להחרים רק אם הביא העדים לבי"ד ולא רצו להעיד עד שיחרים.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.