פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קכו ג

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:12, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קכו ג

סעיף ג[עריכה]

אמר ראובן לשמעון, סתם, במעמד שלשתן: תן מנה ללוי, ולא אמר ליה: מנה שיש לי בידך תנהו ללוי, ושמעון מודה שיש לראובן מנה בידו, אלא שאומר שכיון שלא פירש: מנה שיש לי בידך, לא היה דעתו על מנה שיש לו בידי, אלא שאלוה לו מנה ואתננו לך, אין בדבריו כלום, דמסתמא על מנה שיש לו אמר, וקנה (רמב"ן). ויש אומרים שלא קנה (רמ"ה,רא"ש).

הרא"ש נימק שיטתו, שמעמ"ש זוהי תקנת חכמים ללא טעם, ואין לנו אלא מה שתיקנו. בבה"ב פסק כרמב"ן משום שרבו ראיותיו, ובשו"ע כתב בסתם כרמב"ן וי"א כרא"ש. והש"ך הכריע שאם היה בידו רק מנה הלכה כרא"ש שלא קנה, אך אם היה חייב לו יותר ממנה ואמר לו תן מנה קנה, ובכך נדחים ראיות הרמב"ן. וכתב הש"ך שאמנם מנימוקו של הרא"ש עולה שאף במקרה זה לא קנה, אמנם להלכה כך יש להכריע. והוסיף שנראה שאף בה"ב לא הכריע כרמב"ן אלא במקרה זה מכח ראיות הרמב"ן, אך במקרה שהיה חייב לו רק מנה לא הכריע ולכן הביא בשו"ע את שתי הדעות[1].

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ואף שכתב את דעת הרמב"ן בסתם, מ"מ כאשר מכריע בב"י כאחת השיטות אין דרכו להביא בשו"ע אלא את השיטה שהכריע כמותה.