פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קכו ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
אמר ראובן לשמעון, סתם, במעמד שלשתן: תן מנה ללוי, ולא אמר ליה: מנה שיש לי בידך תנהו ללוי, ושמעון מודה שיש לראובן מנה בידו, אלא שאומר שכיון שלא פירש: מנה שיש לי בידך, לא היה דעתו על מנה שיש לו בידי, אלא שאלוה לו מנה ואתננו לך, אין בדבריו כלום, דמסתמא על מנה שיש לו אמר, וקנה (רמב"ן). ויש אומרים שלא קנה (רמ"ה,רא"ש).
הרא"ש נימק שיטתו, שמעמ"ש זוהי תקנת חכמים ללא טעם, ואין לנו אלא מה שתיקנו. בבה"ב פסק כרמב"ן משום שרבו ראיותיו, ובשו"ע כתב בסתם כרמב"ן וי"א כרא"ש. והש"ך הכריע שאם היה בידו רק מנה הלכה כרא"ש שלא קנה, אך אם היה חייב לו יותר ממנה ואמר לו תן מנה קנה, ובכך נדחים ראיות הרמב"ן. וכתב הש"ך שאמנם מנימוקו של הרא"ש עולה שאף במקרה זה לא קנה, אמנם להלכה כך יש להכריע. והוסיף שנראה שאף בה"ב לא הכריע כרמב"ן אלא במקרה זה מכח ראיות הרמב"ן, אך במקרה שהיה חייב לו רק מנה לא הכריע ולכן הביא בשו"ע את שתי הדעות[1].
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ואף שכתב את דעת הרמב"ן בסתם, מ"מ כאשר מכריע בב"י כאחת השיטות אין דרכו להביא בשו"ע אלא את השיטה שהכריע כמותה.