פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קכו ט

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קכו ט

סעיף ט[עריכה]

אמר ראובן לשמעון במעמד שלשתן: מנה שיש לי בידך תנהו ללוי, ושמעון דוחה את לוי, ולכן רוצה לוי לחזור ולתבוע מראובן, אינו יכול (רי"ף). וי"א שיכול לחזור בו, כל זמן שלא פטר לוי את ראובן בפירוש^א (שו"ת רא"ש,עיטור). (ואפילו אם פטרו בפירוש, אם הטעהו בדרך שיתבאר בסמוך סעיף י' וי"א, חוזר על הנותן) (מהרי"ו סי' ל"ג ונ"י פ' המקבל). ומכל מקום אפילו לפי דעת זה, אינו יכול לתבוע את ראובן תחלה, כל זמן שיוכל לגבות משמעון (שו"ת רא"ש). הגה: ונראה לי להורות כסברא האחרונה; ואם כן אין אנו צריכין לחלוקים שכתובים בסמוך סעיף י' וי"א^ב, כי הם אליבא דסברא קמייתא. ואם נתרשל המקבל ולא תבע המעות עד שהעני הנפקד, ובשביל זה לא יוכל לגבות מן הנפקד, לכ"ע אינו יכול לחזור על הנותן, דהוי ליה כאילו הראה לו מעות ליטלן בחובו ולא נטלן, דפטור^ג (נימוקי יוסף פרק המקבל וכ"כ בתשו' הרמב"ן שבבעל התרומות שער נ"א ח"ו בשם רב האי גאון). ואם הנפקד אומר שנתן, אם נפטר הנותן, עיין לעיל סימן צ"א סעיף ג'^ד.

חזרת המקבל כשהמומחה משתמט: רי"ף,ראב"ד: אינו יכול לחזור. הוכיח כן מהירושלמי, והעיטור דחה הוכחתו.

שו"ת רא"ש,עיטור: יכול לחזור. וכשהמומחה אינו משתמט צריך לגבות קודם ממנו.

שו"ע: סתם כרי"ף וי"א כרא"ש.

רמ"א: כרא"ש.

ש"ך: המע"ה. הש"ך מביא ראשונים נוספים שסברו כרי"ף וביניהם הרמב"ן, הרשב"א והרמב"ם, וכתב שאם הרמ"א היה רואה את כל הפוסקים הנ"ל, אולי לא היה פוסק כרא"ש.

א. בפירוש: ש"ך – היינו שאמר לו אני פוטרך ואסמוך על שמעון. בסע' ב שמדובר שהמחהו כשלא היה בידו אמרנו שלשון זו אינה מספיקה לפוטרו, אך כאן שהיה בידו לשון זו מספיקה.

ב. החילוקים שבסע' י ויא: הסמ"ע כתב שמ"מ במקרה שבסע' יא שהיה שמעון עשיר והעני, גם הרא"ש מודה שהמקבל לא יכול לחזור בו, כיוון שאפשר לומר לו מזלך גרם שהעני או שיטען הנותן שאם לא היה לוי מקבל עליו היה הוא מוציא מידי שמעון קודם שהעני. הש"ך חולק וכותב שמכיוון שהיה רשאי לחזור בו זה לא נחשב שברשותו העני. וכן מלשון הרמ"א משמע שכל החילוקים שבסעיפים אלו אינם שייכים לפי שיטת הרא"ש.

עוד כתב הסמ"ע, שגם במקרה שבסע' י שידע לוי ששמעון עני, הרא"ש מודה שהמקבל לא יכול לחזור בו, כיוון שסבר וקיבל. והש"ך כתב שצ"ע לדינא, כי יכול לומר שסבר ששמעון יטרח ויצליח להשיג מעות, ורק על דעת כך הסכים לקבל.

ג. הראה לו מעות: סמ"ע – דוקא כשהניח המעות סמוך למלווה או שהמלווה אינו מקפיד על ההליכה אחריהן, אחרת אין זה נחשב השבה.

ד. כשהנפקד טוען שנתן: בסי' צא כתב השו"ע שהנותן נפטר, והסמ"ע מקשה שאצלנו אמר השו"ע לדעת הרא"ש שנפטר רק אם פטרו בפרוש, ותירץ שיש לחלק בין המקרה שם שהנפקד טוען שנתן שאז א"א לחזור על הנותן, לבין המקרה אצלנו שמודה שלא נתן אלא שמשתמט, שאז יכול לחזור על הנותן כל שלא פטרו בפרוש. הש"ך חולק וכותב שבכל מקרה יכול לחזור.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.