פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קכט ו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ו[עריכה]
נעשה לו ערב בקנין וכתב לו שטר, יש לו דין מלוה בשטר לטרוף ממשעבדי. לא כתב לו שטר, אע"פ שנעשה ערב בקנין, דינו כמלוה על פה ואינו גובה אלא מבני חרי (ר' האי). וי"א דהיכא דקנו מיניה, טורף ממשעבדי אף על פי שלא כתב לו שטר (רמ"ה,ראב"ד). ונראה לי דבערב בית דין לדברי הכל גובה ממשעבדי, אפילו לא כתב לו שטר, דהודאה בבית דין כשטר דמיא (רמ"ה,ב"י אליבא דכו"ע).
ר' האי מוכיח דבריו מכך שר' ישמעאל אומר שערב היוצא לאחר חיתום שטרות גובה רק מבני חורין, ובגמ' מבואר שר' ישמעאל חולק אף על חנוק, ומשמע שגם בכך סובר שגובה רק מבני חורין, אע"פ שבחנוק מדובר בעשו קנין (אחרת אינו משתעבד). הנ"י מנמק שאע"פ שסתם קנין לכתיבה עומד, מ"מ עומד לכתיבה ללא אחריות, ואע"פ שאחריות ט"ס, זה דוקא אם התנו אלא שלא כתבו, אך אם ידוע שלא התנו, לא גובה ממשועבדים. הב"י חלק על הנ"י וכתב שבסתם התחייבויות אומרים גם בכך שאחריות ט"ס, אלא שאצלנו לגבי ערב כיוון שהחיוב לא בא לו מעצמו אלא נתחייב עבור אחרים, אין קול אם לא יכתבו שטר, ולכן אינו גובה ממשועבדים. הסמ"ע בסי' לט,ד (הו"ד בסיכום בסע' ג שם) סובר שגם הנ"י עצמו מחלק בין ערב לשאר התחייבויות, והש"ך כתב שלא משמע כך מהנ"י.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.