פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קנד טז

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:15, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קנד טז

סעיף טז[עריכה]

דעת הרא"ש[1] שהפותח חלון לרשות חבירו שעכשיו אינו מזיקו בהיזק ראייה, אין שכנו יכול לעכב עליו בטענת שהיום או למחר יבנה הוא המקום ההוא ויזיקנו זה מחלון זה בהיזק ראיה, מפני שכיון שעכשיו אינו מזיקו אינו יכול לעכב עליו, דזה נהנה וזה אינו חסר הוא, וכיון שאינו יכול לעכב עליו אין לו חזקה, וכשיבנה הלה יכופנו לסתמו כדי שלא יזיקנו בהיזק ראייה, וכן יכול לבנות כנגד אותו חלון בלא הרחקה. ועל פי הדברים האלה פסק בראובן שהוציא בליטת עלייתו לחוץ ופתח בו חלון, ולסוף נמלך שמעון שכנו שכנגדו להוציא גם הוא בליטת עלייתו, וטוען ראובן שירחיק בניינו מכנגד חלונו, כדי שלא יאפיל, שהדין עם שמעון, מפני שכיון שמנהג המקום שרשאי להוציא זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים, הוי כחצר השותפין, וכשפתח ראובן חלונו כנגד האויר של עליית שמעון שלא כדין פתח, כיון שגם שמעון היה יכול להוציא בניינו, ועד עתה לא היה שמעון מקפיד כי לא היה מזיק לו ולכן לא היה יכול למחות בידו, הלכך אין חזקה לראובן, ויכול שמעון לבנות כנגד חלונו. ומטעם זה פסק בראובן שבא לפתוח חלון לחורבת שמעון אינו יכול למחות בו, כיון שאינו מזיקו, וכיון שאינו יכול למחות בו אין לו חזקה, לפיכך אם נמצא חלון פתוח לחורבה אין לו חזקה, אם לא שיביא עדים שהחזיק בו קודם שנעשה חורבה. ואדם שיש לו חלון פתוח לרשות חבירו ונחרב, טוב הוא שיעמיד עדים שהחזיק בחלון זה קודם שנחרב המקום, ויכתוב עדותם להיות בידו לראיה. ומטעם זה פסק בגגים שהם מכוסים רעפים ואין עליהם תשמיש, שיכול לפתוח עליו חלון, ואם אחר זמן יפתח את גגו ויכול לראות מאותו חלון לחצר, כופהו לסותמו. הלכך חלון הפתוח לחצר חבירו והוא במקום גבוה, ובא חבירו לבנות תחתיו ולעשות על הבנין גג של רעפים, ואותו הבנין מונעו מלהסתכל בחצר, יכול למחות בידו מלעשות הבנין והגג, כי יאמר לו: היום או למחר תסתור הבנין שלך ותכופני לסתום חלוני, כי תאמר: אין לך חזקה כי היה פתוח על גגי, ואני לא אוכל למצוא עדים שהחזקתי בו בעוד שהייתי יכול להסתכל בחצרך. אבל הרשב"א כתב שראובן הבא לפתוח חלון על חצר שמעון במקום שאין מזיקו עכשיו בהיזק ראייה, ושמעון טוען שהוא יבנה בשלו היום או למחר ויזיקנו בראייה, שהדין עם שמעון לעכב על ידו, דלא בעי למיקם בהדיה למחר בדינא ודיינא כשיבא לבנות. ואפילו אם רצה לכתוב לו שטר הודאה בכך, אין שומעין לו, דנמצא זה צריך להיות שומר שוברו מהעכברים. וכן דעת הראב"ד, ולזה הסכים הריב"ש, וכתב שכן דעת הרבה מהאחרונים, וכן דעת ה"ר יונה והרמב"ן, והכי נקטינן. (ובמקום שיש מנהג הולכין אחר המנהג) (ריב"ש סימן תע"א), ומיהו כתב הרמב"ן שנ"ל שאינו יכול להחזיק עליו הואיל ואינו מזיקו עדיין. הגה: ואפילו למ"ד שיש לו חזקה הואיל והיה יכול למחות, הני מילי בפותח לרשות חבירו. אבל בפותח לרשות הרבים וכדומה, שאין בידו למחות כלל, לכולי עלמא לא הוי חזקהא. ראובן שהיו לו חלונות בביתו נגד חצירו או גינתו של חבירו וכותל ביניהן, ונפל הכותל וע"י זה ראובן רואה לרשות חבירו, צריך לסתום חלונותיו, ואע"פ שעשאם בהיתר. כן כתב הרא"ש בתשובה (הביאו הטור סכ"ב). מיהו אם היה בית מפסיק והיה ג"כ של ראובן או של אחר שהיה רואה מאותו בית לרשות חבירו, ונפל ועל ידי כך רואה מבית אחר, א"צ לסתום חלונותיו דמאי שנא (שרואין) מבית זה או מבית אחר (טור שם). מיהו יש חולקין וסבירא להו דהיזק ראייה מיקרי היזק דממילא, ומאחר שעשה בהיתר על הניזק להרחיק עצמוב (תשו' גאונים). ועיין לקמן סימן קנ"ה.

פתיחת חלון כשטרם מזיק: מדובר כאן בהיזק ראייה שזהו נזק הנעשה בידיים (גם לגבי קביעה זו ישנה מחל' כמובא בסוף הסע'), וא"כ ודאי שלא מועילה הקדמה לכך שיוכל להמשיך להזיק גם לאחר שיגרום לנזק, ונחלקו כאן הראשונים אם רשאי להניח את המזיק בינתיים עד שיגרום לנזק, וכן דעת הרא"ש, או שיכול חברו למחות בו בטענה שאינו רוצה בבוא העת לעמוד עימו בדינא ודיינא, וכן דעת רוב הראשונים והשו"ע (רמב"ן, רשב"א, ר' יונה ועוד). בסימן קנה,יט מובאת מחלוקת אם מותר להקדים ולסמוך מזיק, כל עוד אין דבר הניזוק (לרש"י ולרי"ף אסור ולר"ח ולר"ת מותר), ויש להבין מה היחס בין סוגיא זו לסוגייתנו. הנ"י אכן זיהה בין הסוגיות וכתב שר' יונה ודעימיה כאן סוברים כרש"י וכרי"ף שם, ונראה שהנ"י לשיטתו שם שכתב שנחלקו רק בהיזק ראייה אך שאר דברים אינם גירי ולכו"ע רשאי לסמוך. כאמור, בהיזק ראייה ודאי צריך להסיר הנזק בשעה שמתחיל להזיק, ועל-כרחך מחלוקתם היא המחלוקת המובאת כאן אם אפשר להקדים עד שעת הנזק או שיכול לטעון שאינו רוצה לעמוד עימו בדינא ודיינא, אולם לדעת התוס' והטור ישנם מקרים נוספים הנחשבים גירי ובהם נחלקו, והתוס'[2] סוברים שהמקדים אף רשאי להישאר גם לאחר שחברו ישים את הדבר הניזוק, ולפי"ז אין קשר בין הסוגיות, לפי שכאן נחלקו אם קבילה הטענה שאינו רוצה בבוא העת לעמוד עימו בדינא ודיינא, וזה שייך דוקא בהיזק ראייה, שיהיה חייב בבוא העת להסיר נזקו. הנתיבות מצמצם עוד יותר את המחלוקת כאן וכותב שגם לפי הרשב"א ור' יונה האוסרים זה דוקא אצלנו משום שנהנה מאויר חברו, ומעיקר הדין רשאי לעכב אלא שכופים עליו משום מידת סדום, ולכן מספיקה הטענה שאינו רוצה לעמוד עימו לדין כדי שלא תחשב לו כמידת סדום, אולם בנזקים שעושה בתוך שלו, א"א למונעו כל עוד אין את הדבר הניזק. אולם במהדורת פרידמן מובא המשך לדברי הנתיבות, ושם חוזר ומסיק שמדברי הרשב"א לא משמע כן. עיין בסי' קנה,יט שהנתיבות סובר שהשו"ע פסק כר"ח בסוגיית חרדל (ומהגר"א שם משמע שאין הכרח), ולפי"ז בדעת השו"ע צריך לחלק כדברינו, שלא כנ"י, שהרי כאן פסק השו"ע כר' יונה.

חזקה בחלון הנ"ל: נגזרת מכך מחלוקת נוספת, האם תקופה זו שבה אין עדיין ניזוק, יכולה להחשב למזיק כחזקה. הרא"ש הסובר שא"א למחות בו בינתיים משום כופים על מידת סדום, סובר ממילא שאין לו חזקה, ואילו ר' יונה סובר שיש חזקה, מכיוון שלא מחו בו. אולם דעת הרמב"ן שאין לו חזקה, למרות שסובר שאפשר למחות בו, ונימוקו, שכיוון שסוף סוף לא ניזוק בינתיים לא חשש למחות, וכן פסק השו"ע. אולם רעק"א כתב שרוב הפוסקים חלוקים עליו ואף הרמב"ן עצמו הסתפק בדבר, ואין ספקו של הרמב"ן מוציא מידי ודאי של רוב הפוסקים.

הריב"ש הקשה על הרא"ש, שאע"פ שאינו יכול למונעו מלפתוח החלון, מ"מ יכול למחות בו כדי שלא יחזיק, ואם לא ימחה הוי חזקה. הקצות מסכים עם הרא"ש ומחלק בין מקרה שיש לאדם רשות בע"כ כמו אצלנו שרשאי לפתוח חלונות בע"כ, שאז אין לו חזקה ואין צריך למחות בו, כמוכח מבעל שיש לו פירות ולכן אינו יכול להחזיק, לבין מקרה כמו אחים שחלקו שיש להם חלונות בגלל שסתמא דמילתא חלקו אדעתא דהכי, אך אם היו רוצים היו יכולים לחלוק באופן אחר, ואינם מוכרחים לחלוק באופן זה, שאז דורשים ממנו למחות כדי שלא תיווצר חזקה.

מחאה על בניית גג המסתיר את החצר: הרא"ש לשיטתו סובר שיכול בעל החלון למחות על כך, שמא אח"כ יפול הבניין ויאמר לו לסתום החלון, בטענה שאין לו חזקה. לפי ר' יונה טענה זו לא שייכת שהרי יש לו חזקה גם במצב שיש בניין המסתיר ממנו את החצר. הסמ"ע סקנ"ח מעיר שלהלכה כיוון שפסק השו"ע כרמב"ן שאין חזקה, ממילא יוכל למחות על עשיית הבניין.

א. לענין שיכול לבנות כותל בחצרו אף שיאפיל עליו, אולם מ"מ זכה מהפקר לענין שחברו לא יוכל לדרוש ממנו לסותמו וכן לא יוכל לבנות חלון כנגדו.

ב. היזק ראייה שהקדימו בהיתר: ברמ"א הובאו שתי שיטות, ורעק"א כתב שרוב הפוסקים סוברים שהוי נזק בידיים המתחדש כל יום ולכן חייב לסתום, ולא מצינו מבורר דעת הי"א שברמ"א[3]. לגבי חורבה משמע בתחילת הסעיף שלכו"ע לכשתיבנה החורבה יצטרך לסתום חלונו (לולא החזקה) למרות שקדם, וצריך להבין מדוע הי"א כאן לא יחלקו. ונראה ליישב ע"פ הנתיבות שהובא למעלה, ששם ביתו צמוד לחצר חברו ונהנה מאור חברו, ולפיכך רשאי לעכב מיד, אולם כאן ביתו רחוק מחצר חברו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. בתחילת פ' לא יחפור, ושם הובאה גם דעת ר' יונה.
  2. כן מוכח מתוד"ה עני בב"ב כה,ב לגבי פאפי יונאה וכן דעת הנתיבות קנה,סקי"ג, אולם לפי שו"ת פנ"י (הו"ד בנתיבות) לאחר שישים את הדבר הניזק יהא חייב המזיק להסיר את החפץ המזיק. הם נחלקו גם בדעת הרא"ש בכך.
  3. גם המ"ד שמתיר ודאי סובר שבשעת הפתיחה היזק ראיה הוי גירי, שהרי לכו"ע אסור לפתוח חלון לאחר שכבר הניזק ישנו. ונראה שלדעתו אח"כ כבר לא הוי גירי משום שלאחר שפתח הניזק יצטנע, וא"כ שוב אין בכל ראיה היזק, אלא הנזק הוא עצם העובדה שהניזק צריך להצטנע, והיזק זה נעשה כבר בשעת הפתיחה.