פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קנה לא

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קנה לא

סעיף לא[עריכה]

מי שבא לעשות משרה של פשתן בצד ירק של חבירו, שהרי מי המשרה נבלעים בארץ והולכים ומפסידים את הירק, או שנטע כרישין קרוב לבצלים של חבירו, שהם מפיגים טעמם, או שנטע חרדל בצד כוורת דבורים, שהרי הדבורים אוכלים העלים ומפסידים הדבש, כל אלו וכיוצא בהם אינו צריך להרחיק בכדי שלא יזיק (משנה כה,א; גמ' יח,ב). ומ"מ צריך שירחיק משרה מהירק, וכרישין מהבצלים, וחרדל מהדבורים ג' טפחים או יותר מעט, כדי שלא יהיה היזק בידים (רמב"ם). (והוא הדין בכל כיוצא בזה, שאין ההיזק בשעת מעשה אלא בא אחר כך, על הניזק להרחיק עצמו) (טור סמ"ח).

למסקנת הגמ' ר' יוסי מתיר לסמוך אף בכרישים ובמשרה ולא רק בחרדל, וטעמו הוא שעל הניזק להרחיק את עצמו חוץ מבגירי דיליה. הרי"ף כתב שמ"מ צריך להרחיק את המשרה ג' טפחים כי בפחות מכך הוי גירי, והרמב"ם הוסיף שה"ה בכרישין ובחרדל. הב"י כתב שכן גם דעת הרי"ף והרא"ש וכן פסק בשו"ע, ואילו הסמ"ע הבין שהם כתבו זאת דוקא לגבי משרה.

סמיכת גירי לפני הניזק: רבא ואביי נחלקו אם מותר לסמוך בור למיצר לפני שחברו חפר בור בשטחו, אביי מתיר ורבא אוסר (והלכה כרבא), ואפילו לפי ר' יוסי שאני הכא שכל מרא ומרא דקמחיית קא מרפית לארעאי. בהבנת מסקנת הסוגיא נחלקו הראשונים.

רש"י והרי"ף סוברים (אליבא דרבא) שלפי חכמים אסור להקדים ולסמוך שום נזק ולפי ר' יוסי אסור להקדים ולסמוך נזקי גירי.

אולם ר"ח, ר"ת והרא"ש מסבירים שלמסקנה רבא חזר בו ואוסר אפי' לפי חכמים רק סמיכת בור וכד' בגלל הטעם של כל מרא ומרא. הרמ"א בסע' יט הביא את שתי השיטות, והנתיבות שם כתב שהעיקר כדעת ר"ח ושכן פסק השו"ע (ראה סיכום על סע' יט, שמהגר"א משמע שאין ראיה). לפי ר"ת לאחר שהקדים וסמך בהיתר רשאי להשאירו שם אפי' לאחר שיונח הדבר הניזק^[1]. לפי הרא"ש נראה שההיתר הוא רק עד שיונח הדבר הניזק אולם לאחר מכן עליו להסירו^[2], וכן הבין ופסק בשו"ת פנ"י, אמנם הנתיבות הסביר ופסק שגם לפי הרא"ש רשאי להשאירו. הנ"י כתב שהראשונים נחלקו דוקא בהיזק ראייה, אך שאר דברים לא הוי גירי ואף לרש"י ולרי"ף מותר לסמוך, ועפי"ז הבין כשו"ת פנ"י שנחלקו רק עד שיונח הדבר הניזוק, אך משעה שהונח לכו"ע על המזיק לסלק נזקו^[3]. עיין עוד בסיכום לסימן קנד,טז.

לפי הר"י מיגש אפילו לדעת אביי שמותר לסמוך, זה דוקא עד שיונח החפץ הניזק.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]