פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קנה לד

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:19, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קנה לד

סעיף לד[עריכה]

מי שעשה גורן בתוך שלו, או קבע בית הכסא או מלאכה שיש בה אבק ועפר וכיוצא בהם, צריך להרחיק כדי שלא יגיע העפר או ריח בית הכסא או האבק לחבירו, כדי שלא יזיקו; אפילו היתה הרוח הוא שמסייע אותו בעת שעושה מלאכתו ומוליכה את העפר או נעורת הפשתן והמוץ וכיוצא בהן ומגיעתן לחבירו, הרי זה חייב להרחיק, כדי שלא יגיעו ולא יזיקו, ואפילו ע"י רוח מצוייה, שכל אלו כמי שהזיקו בחיציו הן (כמרימר כו,א); ואע"פ שהוא חייב להרחיק כל כך, אם הוליכה הרוח המצויה המוץ והעפר והזיקה בהן, פטור מלשלם, שהרוח הוא שסייע אותו (רי"ף ורא"ש ע"פ ב"ק ס,א).

רבינא סובר שלפי ר' יוסי לא צריך להרחיק כיוון שהרוח מוליכתו וא"כ לא הוי גירי דיליה. ומרימר סובר שהיינו זורה ורוח מסייעתו, וכמו שאסור לענין שבת כך נחשב כוחו לענין נזקי שכנים, וכן הלכה. ומ"מ כתבו הרי"ף, התוס' והרא"ש שפטור מלשלם כמוכח מב"ק ס,א, וכן פסק השו"ע.

הרמב"ם והשו"ע תיח,ט פסקו לגבי מזיק באש שליבה וליבתו הרוח חייב. והקשה המ"מ מההלכה שלנו שפטור. הש"ך שם מתרץ שכאן הוא מפיל את העפר לכיוון הארץ וא"כ הרוח מוליכתו רחוק הפוך מכוחו, בשונה מאש ששם הרוח מוליכתו לכיוון שרוצה שתוליך. הנתיבות תמה מה הטעם בכך, ומקשה מאבנו וסכינו שהניחם בראש גגו שכוונתו שישארו שם והרוח הפילתם ובכל זאת חייב. הנתיבות עצמו מיישב שיש דברים שהם נכללים בד' אבות הנזיקין ובכל זאת פטור עליהם בהלכות שכנים. על ד' אבות חייבים רק כשיכול להחזיקם ברשותו בשמירה שלא יזיקו, אך במקרים המופיעים בפרק לא יחפור, אם נמנע ממנו את השימוש באופן שיכול להזיק ימָנע התשמיש הזה מרשותו לגמרי – ובביטול רשות לא חייבה התורה. התוס' והרמב"ן חולקים ע"כ, וסוברים שהלכות שכנים באו רק להחמיר ולא להקל[1].

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. תוד"ה זיקא (כו,א) והרמב"ן בקונטרס דינא דגרמי. הם דנים בכמה מהמקרים השנויים בפרק ומתפלפלים לבאר למה כל אחד מהם אינו נכלל בד' אבות נזיקין.