פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קנח ו

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קנח ו

סעיף ו[עריכה]

מי שהיה לו חורבה בין חורבות חבירו, ועמד חבירו וגדר רוח ראשונה ושנייה ושלישית, שנמצאת חורבה זו מג' רוחותיה גדורה, אין מחייבין אותו ליתן מההוצאה כלום, שהרי לא הועיל לו והרי חורבתו פתוחה לר"ה כמו שהיתה. לפיכך אם גדר לו רוח רביעית, עד שנמצאת חורבתו מוקפת גדר, מגלגלים עליו את הכל ונותן חצי ההוצאה שהוציא זה בד' רוחות, עד ד' אמות (משנה ד,ב). הגה: (עיין בד"מ) גדר ב' רוחות, ועמד הניקף וגדר רוח ג', ועדיין פתוח לרוח רביעית, נראה לי דאין צריך לשלם לו כלום עד שיגדור אחד מהן רוח רביעית^א (טור,דלא כב"י). ובלבד שיהיה מקום הכותל של שניהם. אבל אם היה הכותל של זה שבנה, ובחלקו בנה, אין מגלגלין אלא דבר מועט כמו שיראו הדיינים, שהרי אינו יכול להשתמש בכתלים (רמב"ם). וכן אם הניקף עצמו הוא שגדר רוח רביעית, הרי גילה דעתו ונותן חצי ההוצאה של שלשה רוחות, אם היו הכתלים של שניהם (משנה). הגה: וכל זה מיירי שגדר בינו ובין הניקף, אבל גדר מבחוץ, ובינו ובין הניקף עדיין פתוח, אם הוא מקום שנהגו לגדור, אין הניקף צריך לשלם לו כלום, אף כשגדר המקיף כל ארבע רוחות. אבל אם גדר הניקף אחת מן הרוחות, דגלי דעתיה דניחא ליה, חייב ליתן כפי מה שגרם לו היקף יתירה^ב (טור).

זנוזל"ח כשהנהנה מגלה דעתו שנח לו בהוצאה:

תוס': חייב. הגמ' בב"ק כ מדייקת מר' יוסי, "טעמא דעמד ניקף הא עמד מקיף פטור ש"מ זנוזל"ח פטור". והקשו התוס' א"כ מדוע כשעמד ניקף חייב, ותירצו שחייב כיוון שגילה דעתו שנח לו בהוצאה.

רש"ל: פטור. הקצות מיישבו מהגמ', שדווקא אצלנו שהכותל נבנה על שטח שניהם, אם מגלה דעתו הוא זוכה מיד בחצי הכותל בקנין חצר וא"כ יש כאן חיסרון והרי זה מקח וממכר וחייב לשלם.

א. ניקף שגדר השלישית: טור,רמ"א: אין צריך לשלם כיוון שעדיין אינו נהנה. המקרה של הטור הוא שגדר חלק מהרביעית, אך ה"ה לגדר שלישית.

ב"י: צריך לשלם.

ד"מ: מהטור משמע דלא כב"י.

קצות: אין סתירה. הטור עוסק בכותל שנבנה סביב השדה של המקיף, כהסבר ר"י, ואילו הב"י בכותל שבין שניהם, כהסבר הרמב"ם, ודוקא במקרה זה קנה כיוון שהכותל על חלקו, כפי שהתבאר לעיל, אחרת הוי זנוזל"ח. ופסק הקצות כב"י במקרה זה, שהכותל באמצע. לכאורה מוכח שהב"י התכוון לחלוק, שהרי גם על דברי הטור כתב שיש לדחות.

ב. חישוב חיוב הניקף: הסמ"ע ביאר שמחשבים מה היחס בין השטח של שדה הניקף לכל השדות יחד, ואת החלק הזה משלם הניקף, וכתב הש"ך שדבריו תמוהים ודברי הב"ח ברורים. הנתיבות ביאר שהקושי הוא, כפי שהקשה הב"ח, כיצד יתכן שחייב הניקף לשלם את כל הגדר לפי היחס שלו בשטח, הרי אם יהיה שטחו גדול משטח המקיף נמצא שישלם יותר ממנו, והרי אם היה עושה הגדר ביניהם היה משלם רק חצי מהגדר, ואיך כעת בגלל שהחליט להקיף מבחוץ יצטרך הניקף לשלם יותר?! וכותב הנתיבות שנראה שזו ט"ס בסמ"ע ויש להוסיף שצריך הניקף לתת חצי מחלקו היחסי. עוד כתב, שכן יש לפרש את דברי הב"ח.

מדפיס שהדפיס גם לעצמו: נוב"י – ראובן חיבר פירוש לגמרא ושילם לשמעון המדפיס שידפיסו יחד עם רש"י ותוס', ולאחר שהדפיס השתמש שמעון באותיות שכבר היו מסודרות והוריד רק את הפירוש והדפיס עותקים נוספים לעצמו למוכרם, וכעת בא ראובן ותובעו מדין נהנה, כיוון שע"י ששילם על סידור האותיות הרויח המדפיס. הנוב"י חילק בתחילה בין אם חישבו כמה יש לשלם עבור כל אחד מהעובדים שאז ראובן הוא זה שמשלם להם, ואכן יהיה חייב המדפיס מדין נהנה, לבין מקרה שקבע סך לשלם למדפיס והדפיס עושה את חשבונותיו כמה לשלם עבור כל אחד מעובדיו, שאז המדפיס פטור מכיוון שנותן לו את התמורה שנקבעה לכספו, ויכול לטעון שהסכים לסכום זה על דעת שיוכל להשתמש בסידור האותיות גם עבור עצמו. אמנם בסוף התשובה כתב הנוב"י שחייב משום שהמקרה שלפנינו הוא זה נהנה וזה חסר, שהרי הדפסת הספרים של המדפיס תגרום לכך שפחות לקוחות יקפצו על הספרים של ראובן^[1].

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]