פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קסג ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קסג ב

סעיף ב[עריכה]

מי שיש לו חצר בעיר אחרת, בני העיר משעבדים אותו לחפור עמהם בורות, שיחין ומערות ואמת המים; אבל בשאר כל הדברים אין משעבדים אותו^א (תוספתא,רי"ף,רא"ש). וכל הדר בעיר י"ב חדש, או שקנה בה בית דירה, נותן עם בני העיר בכל הדברים הצריכים לתיקון החומה ודלתות ושכר הפרשים והשומרים את המדינה וכיוצא בדברים אלו ששומרים העיר (משנה). הגה: ודוקא בסתם, אבל אם ידענו שרוצה לקבוע בעיר, מיד הוי כאנשי העיר. ויש אומרים דאם שכר בית דירה, כל ששכרה לי"ב חדש, הוי כאנשי העיר מיד (ריב"ש סימן תע"ה). ויש אומרים דבעינן קנה דוקא להשתקע (מרדכי פ"ק דב"ב). ויש אומרים אפילו לגור; ולכ"ע אם נפל לו בית בירושה או במתנה, אינו כלום (ריב"ש סימן רי"ד וקל"ב). מיהו אם יש מנהג, הולכין אחריו. וי"א דכל זה במס קצוב, אבל כשאינו קצוב, מיד ששוכר בית חייב ליתן גם הוא, דעושה עין כמו שאר בני העיר ואיכא למימר דמתרבה המס בשבילו (מוהר"ם מירזבור"ק ותוספות ומרדכי והרא"ש); ויש חולקין^ב (נ"י פ' חזקת). והא דמהני אם דר שם י"ב חדש, היינו שנתעכב שם שלא מחמת אונס, אבל אם נתעכב שם מחמת אונס, כגון שחלה או כדומה לזה, לא. ומיהו אם הרויח שם, צריך לתת מס לפי ענין ההרוחה, כמו שנתבאר לעיל סימן קנ"ז (מהרי"ו סימן ק"ו). מי ששהה בעיר שנים רבות ולא תבעו ממנו מס, לא הוי מחילה, ולכשיתבעו ממנו צריך לתת למפרע (מהר"מ מירזבור"ק). כל מס שהושם על בני העיר, אין אדם יכול לפטור עצמו ממנו בצאתו מן העיר אחר שהושם המס^ג (מרדכי פ' השותפין בשם הר"י); ואפילו אחר שנתנו לשר חלקם, אם השר כופר, צריכין לחזור וליתן (הגהות מרדכי פ' הנ"ל). ואם יש להם חילוקים עם בני העיר, צריכין לחזור למקומם ולדון עמהם (מהרי"ק שורש ב'). ואם נהגו בענין אחר, הכל כפי המנהג (תרומת הדשן סימן שמ"ב).

א. שיבת ציון – למד מדין חצר בעיר אחרת לגבי קהילה קטנה שקנו מקומות בביהכ"נ אך אינם מתפללים שם, שאינם צריכים לתת להוצאות החזן והשמש, אך צריכים לתת לבדק הבית ולמיסים שביהכ"נ נותנים למושל. ואם טוענים אנשי הקהילה הגדולה שהיה תנאי בעת מכירת המקומות שישתתפו בכל ההוצאות, והללו מכחישים, אנשי הקהילה הגדולה נחשבים המוחזקים כיוון שביהכ"נ הוא של קהילתם, ועל היחידים להביא ראיה.

ב. מס שאינו קצוב: מהר"ם מירזבורק: אפי' שוכר חייב לשלם מייד, כיוון שמתרבה בעבורו.

נ"י: חייב לשלם לאחר י"ב חודש, ובקצוב אינו חייב לשלם לעולם.

שאר פוסקים: לא חילקו, ומשמע שבין בקצוב בין באינו קצוב חייב לשלם לאחר י"ב חודש, כסתימת המשנה.

רמ"א: הביא דעת המהר"ם מירזבורק וכתב שיש חולקים, ונראה שכוונתו לשאר הפוסקים ולא לדעת הנ"י^[1], שכן לא ציין שלדעתם בקצוב אינו חייב לשלם לעולם.

ג. היוצאים מן העיר: מרדכי בשם ר"ת: פטורים מן המס. ראיה – בב"ב ח,א מסופר שברחו מן העיר ואז המס הוטל רק על הכובס שנשאר עד שגם הוא ברח.

מרדכי בשם ר"י,רמ"א: חייבים. כן הוא המנהג, וכן עיקר הדין. גם בסיפור בב"ב אכן יכלו מן הדין לכוף את הבורחים אלא שהמושל היה סבור שפטורים ולא כפאם. וראה בסע' ו שבתשובת מיימוני ביאר שהגמ' עוסקת בעלילה, שאז מועיל לברוח.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]