פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קסג ו

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:20, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קסג ו

סעיף ו[עריכה]

אדם שהוא בטל ואין לו שום משא ומתן בעיר, אם בני העיר פייסו בשבילו, כגון כשבא גובה המס לגבות חק הקצוב והוא מטילו על בני העיר לפי אומד דעתו עד כדי קצבתו, ואמרו לו בני העיר: אדם זה בטל הוא ואינו ראוי לפרוע מס, ומחמת זה פטרו וגבה מהם חלקו שנתמעט, צריך לשלם להם חלקו שהטיל עליהם. אבל אם מעצמו פטרו, אף על פי שהטיל חלקו על שאר בני העיר, פטורא (ב"ב נה,א). הגה: הא דאדם בטל חייב במס, היינו כשדר בעיר. אבל מי שבא דרך מקרה בעיר, אינו חייב כלום, מאחר שאינו מרויח שם (ת"ה הנ"ל). וכל זה שפטרוהו קודם שקבעו המס, אבל אם קבעו המס על בני העיר, ואחר כך פטרו אדם בטל, חייב ליתן חלקו. (ב"י בשם נ"י שם) מי שמחל לו השר חלקו במסים, אם בא על ידי בקשתו, צריך ליתן להקהל חלקו. ואם פטרו מעצמו, הרי הוא שלו לבד (אשירי פרק הגוזל בתרא ות"ה סימן שמ"א). וי"א שקודם שנתפשרו עם השר אין כח ביד השר לפטור אחד מהןב, או להקל על אחד ולהכביד על אחרים, או להפרידן זה מזה. אבל אם כבר נתפשרו עם השר, ומחל אחר כך לאחד חלקוג, אפילו על ידי בקשתו, הוא שלו ואין צריך ליתן להקהל (הרשב"א סימן תתמ"א ומהרי"ו סימן ל"ח ומרדכי פרק הגוזל בתרא שתי הדעות). ומי שפטרו המלך או השר ממסים וארנוניות, מכל מקום משאר צרכי העיר לא פטרו, וחייב ליתן לכל צרכי העיר (תשובת רשב"א סימן תרמ"ד). יחיד שנותן חק למלך, אפילו הכי צריך ליתן עם הקהל (ריב"ש סימן קל"ב). והקהל שותפין זה עם זה במסים הקצובים, אבל בעלילות אין שותפין, ואם המושל מעליל על קצתן, אין האחרים חייבים ליתן. ואפילו העליל תחלה על כולן, וברחו קצתן, או נפטרו בחכמתן, פטורים (תשובת מיימוני דקנין סימן א' ותשובת רשב"א אלף צ"ט) ועיין לעיל סימן קכ"ח. ואם בא עלילה על עיר אחת, כל הקהלות אשר יש לחוש שגם עליהם יעבור, חייבין ליתן לזה (מהרי"ק שורש ד'). ובמס שאינו קצוב, יכול המלך או המושל להפריד או לחבר הנותנין כפי מה שירצה (ת"ה סימן שמ"א), ואין רשות לאיזה יחיד או קהל לגרום עם השר לחבר לאיזה קהל או להפרידן, אם הדבר מזיק לאחריםד; ואם עשו, יש להם דין מסור לאנשים, אך רשאין לומר: אנחנו מועטים, או כדומה לזה, והשר יעשה מה שירצה (שם ושם). ובני המדינה שהיו שותפין בנתינת מסים, ואחר כך נתן המלך קצת המדינה לבנו, אם המס בא ליד בן המלך, נתפרדו זה מזה; ואם המס בא עדיין ליד המלך, השותפות קיים כמו בראשונה (מרדכי פרק הנ"ל). מי שתפסו השר, והוצרך לתת לו ממון הרבה וע"י כך פטרו ממסים, פטור לתת עם הקהל. אבל אם עובד לשר ועל ידי כך פטרו, חייב, וכמו שנתבאר (מהר"מ מירזבורק). יש אומרים שאם הוצרכו להוציא הוצאות שיעזור להם השר עם שטרי חובותיהן, אותם שאינם נושאין ונותנין בשטרות אין חייבין ליתן לזה (הרא"ש כלל ו' סימן ט'). ועיין לעיל סוף סעיף ג' סימן זה. קהל שפטרו אחד ממסים, פטור. וכל דברי הקהל אינן צריכין קנין, מיהו יכולין למימר שלא פטרוהו רק לשנהה (הרא"ש כלל ו'). ועיין לקמן סוף סימן רל"א מדיני תקנות קהל ובני העיר. נמצא בתקנות קדומות שלא להוציא טלית או ספר מבית הכנסת בלי רשות בעלים, ומי שאינו נושא בעול עם הציבור יכול להכריח אחרים, אבל לא יהיה גבאיו (כל בו סימן קי"ו).

א. גמרא: אמר רב אשי: פרדכת מסייע מתא. וה"מ דאצילתיה מתא, אבל אנדיסקי - סיעתא דשמיא היא.

ב. אין כח: ש"ך – דוקא פוטר בגלל בקשת אחד מהם, אך אם פוטר מעצמו זה מועיל כמבואר במרדכי.

ג. נתפשרו ואח"כ מחל: ש"ך – כלומר, ולא הכביד על האחרים בגלל זה.

ד. לשדל המלך להטיל על אחרים: תרוה"ד,רמ"א: אסור לשדלו שלא יטיל עליהם אלא על אחרים.

מהריב"ל,ש"ך: דוקא אם הוטל כבר, אבל כל עוד לא הוטל רשאים לשדלו. ראיה – ביבמות עט,א מסופר שדוד התפלל על מפיבושת שלא יקלטנו הארון, ונאמר שם שודאי לא התפלל עליו שיפלטו לאחר שכבר קלטו, כיוון שאין לשאת פנים.

כסף הקדשים: בהיזק נפשות רשאי אדם להציל עצמו גם אם כבר הוטל עליו, כיוון שחייו קודמים, אמנם בהצלת אחרים לא שייך טעם זה ולכן אם הוטל כבר אינו רשאי, ולכן יכל המהריב"ל להביא ראיה ממפיבושת (שמותר, אם טרם הוטל) למרות שמדובר שם על היזק נפשות.

ה. רק לשנה: עיין בסיכום לסימן ס,ג בענין המקבל לזון סתם.

ו. מי שאינו נושא: כלומר, מי שאין לו כסף ולכן אינו משלם מיסים יכול לכוף אחרים לשלם, אבל הוא עצמו לא יגבה משום שיחשדהו שלוקח לעצמו (סמ"ע).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.