פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קעו ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
האומנים שנשתתפו באומנות, אע"פ שקנו מידם, אינם שותפים. כיצד, שני חייטין או שני אורגים שהתנו ביניהם שכל שיקח זה וזה במלאכתו יהיה ביניהם בשוה, אין כאן שותפות כלל, שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם (רמב"ם). הגה: וי"א דיכולין להקנות זה לזה אפי' בדבר שלא בא לעולם (טור בשם הראב"ד והרא"ש ותשובת רשב"א אלף נ"ז וב"י בשם עיטור). וי"א דאפילו קנין אינם צריכין, אלא כל מה שמתנים זה עם זה מתקיים, אפילו באמירה בעלמא, ואינן יכולין לחזור בהן כל זמן השותפות שהתנו (מרדכי פרק הגוזל בתרא אות קעו והגהות מיימוני פ"ג דשלוחין ופ"י דגזילה וב"י בשם הר"ן). ויש חולקין ואומרים שיכולין לחזור בהן לענין מה שירויחו אח"כ, אבל לא לענין מה שהרויחו כבר, ואינן נאמנין לומר שכבר חזרו בהן (נ"י פ"ק דב"ב וריב"ש סימן תע"ו בשם הרמב"ן והרשב"א). וכל זה בשנים שנשתתפו זה עם זה ועוסקין שניהם בשותפות, וכל אחד יתן לחבירו מה שירויח, ולכן גמרו ומקנו אהדדי, אבל מי שנותן לחבירו מחצית שכר עיסקא, ומתנה שיתן לו כל הרווחים שיגיעו לו אפי' ממקומות אחרים, אינו אלא כמתנה בעלמא ואינו נקנה אלא בקנין גמור (מרדכי פרק השואל והג"א פרק האומנין). אבל אם היו לוקחים (החייטים) הבגדים עצמם ותופרין אותם ומוכרין, (או) לוקחים (האורגים) השתי והערב ממעותיהם ואורגים ומוכרים, ונשתתפו במעות שלוקחים בו, הרי אלו שותפים וכל מה שירויחו בשכר מלאכתן ומשאם ומתנן הרי אלו לאמצע (רמב"ם).
שותפות אומנים: רמב"ם,טור ברמב"ן: אפילו קנין אינו מועיל, כיוון שזהו דשלב"ל, אא"כ קנו יחד בדים ותפרום ומכרום, שאז השביחו את הבדים של השותפות. כתבנו את דברי הטור בשם הרמב"ן, אולם הרמב"ן עצמו בב"ב ט,א מחלק בין אומנים לשותפות במו"מ, ודוקא לגבי מו"מ כתב שאין שום קנין יכול להועיל, אולם לגבי אומנים כתב כרשב"א שהריהם כשכירים זה לזה וכמו פועל ללקט מציאות, וא"כ מועיל אלא שלהבא יכולים לחזור.
ראב"ד: קנין מועיל אפילו להבא ולכן אינם יכולים לחזור בהם. לדעת הראב"ד הקנין מועיל בגלל שהוא חל על גוף הידיים לענין מעשה ידיהם[1]. הראב"ד לא התייחס לגבי הדין ללא קנין.
רשב"א: אף ללא קנין מועיל מדין פועל, אך דוקא לשעבר, אמנם להבא יכולים לחזור בהם כיוון שפועל חוזר בו בחצי היום. הפרישה סובר שלדעת הרשב"א אין חילוק בין עם קנין לבלי ואף כשהיה קנין יכול לחזור כדין פועל. ואילו הנתיבות סובר שבקנין מודה לראב"ד שאינו יכול לחזור בו.
מרדכי: יכולים להשתתף אפילו בלא מעשה קנין ואינם יכולים לחזור בהם, משום שאגב שרוצה לקנות גמר ומקנה[2]. לדעת הש"ך הם סוברים כן אף בדשב"ל כמו נשתתפו בכדי יין ודבש, וא"כ הם חלוקים על סע' א-ב, ואילו הנתיבות כתב שסוברים כן דוקא בדשלב"ל (כמו אומנים), אמנם לבסוף הביא מהרי"ק האומר שנחלקו אף בדשב"ל, ומ"מ הנתיבות סייג שדוקא בשותפים משום שאגב דצייתי אהדדי גמרי ומקני.
שו"ע: פסק כרמב"ם.
רמ"א: הביא את שלוש השיטות האחרות. לפי הפרישה מובאת תחילה דעת הראב"ד, אח"כ המרדכי ולבסוף הרשב"א, ודבריו מוסבים אף על שותפות עם קנין, ולפי הנתיבות יש כאן רק שתי שיטות, וצ"ל שהשיטה השלישית היא בעצם השיטה הראשונה (שיטת הרשב"א), וחזר הרמ"א להוסיף שלשיטה זו יכול לחזור בו, והדברים מוסבים דוקא על שותפות ללא קנין.
נתיבות: פסק כרשב"א ע"פ הבנתו שעם קנין אינו חוזר אפילו להבא ובלי קנין מועיל אך חוזר להבא. וכתב שא"א לומר קים לי כרמב"ם וכרמב"ן משום שהם יחידאי.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ כמו שבהקדש יכול להקדיש מעשי ידיו על ידי שאומר יקדשו ידי לעושיהן, כמבואר בכתובות נט,א. ודחה הב"י ששם החיוב אינו מצד הקנין אלא מצד החיוב לקיים את הנדר, כמבואר ברמב"ם.
- ↑ המהרי"ק מסביר שלא אומרים כאן "עבדי ולא עבדים לעבדי" משום שכ"א אינו רק משועבד לחבירו אלא גם חבירו משועבד לו. והביא נימוק נוסף ששותף דמי יותר לקבלן ולא לשכיר.