פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קעו ה

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קעו ה

סעיף ה[עריכה]

השותפין שהטילו לכיס, זה מנה וזה מאתים וזה שלשה מאות, ונתעסקו כולם בממון, סתם, ופיחתו או הותירו, השכר או הפחת ביניהם בשוה לפי מנינם, לא לפי המעות. ואפילו לקחו שור לטביחה, שאילו לא מכרוה [טבחוהו] היה נוטל כל אחד מבשרו לפי מעותיו, אם מכרוהו חי ופחתו או הותירו, השכר או הפחת לאמצע. במה דברים אמורים, בשנשאו ונתנו במעות שנשתתפו בהם. אבל אם המעות קיימים, ועדיין לא הוציאו אותם, ופחתו או הותירו^א מחמת המטבע ששינה המלך או אנשי המדינה, חולקים השכר או ההפסד לפי המעות (כתובות צג,א ע"פ רי"ף ורמב"ם). (וכל שכן אם נשתתפו בפירות ועדיין הן בעין, שנוטלין לפי מעותיהן) (טור). ואם התנו ביניהם, הכל לפי תנאם, בין בריוח בין בהפסד.

גמרא: אמר שמואל: שנים שהטילו לכיס, זה מנה וזה מאתים - השכר לאמצע. אמר רבה: מסתברא מילתיה דשמואל - בשור לחרישה ועומד לחרישה, אבל בשור לחרישה ועומד לטביחה - זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו; ורב המנונא אמר: אפילו שור לחרישה ועומד לטביחה - השכר לאמצע... תנן: וכן שלשה שהטילו לכיס, פחתו או הותירו כך הן חולקין; מאי לאו פחתו - פחתו ממש, הותירו - הותירו ממש! אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא, הותירו - זוזי חדתי, פחתו - אסתירא דצוניתא. פוסקים: הלכה כרב המנונא.

כשטבחוהו: רי"ף,רמב"ם,שו"ע: השכר לאמצע דוקא כשעומד לטביחה אך מכרוהו חי וקיבלו מעות, אמנם אם טבחוהו בעצמם מחלקים לפי מעות. מלש' השו"ע משמע שדוקא אם לקחוהו לטביחה וטבחוהו מחלקים לפי מעות, אמנם בב"י מבואר שה"ה כשלקחוהו לחרישה וטבחוהו.

רש"י,ר"י^[1],רא"ש,ש"ך: אף כשטבחוהו בעצמם השכר לאמצע. הש"ך ציין שרש"י והרא"ש חולקים ושהרמ"ה והרשב"ץ סוברים כמותם, ומשמע מכך שנוטה לדעתם, וכן הט"ז תמה ע"כ שהרמ"א לא הביא שיטתם, ומשמע שסובר לכל הפחות שהוי ספיקא דדינא. יש להדגיש שמדובר כאן על השבח, אך הקרן ודאי מתחלקת לפי מעות.

חת"ס: אין להוציא ממון נגד ר"י ורא"ש.

כשלקחוהו לטביחה: תוס': לפי מעות. דוקא כשבתחילה לקחוהו לחרישה השבח לאמצע, משא"כ אם כבר בשעה שהשתתפו לקחוהו לטביחה.

רמב"ם,רא"ש,שו"ע: אף בכך השבח לאמצע.

הטעם ששבח של שותפים לאמצע: תוס': נימקו שמכך שלא התנו לחלוק לפי מעות מוכח שהשתתפו על דעת שהשבח יהיה לאמצע. התוס' לשיטתם חילקו בב"ב יג,א בין אחים בתפיסת הבית שחולקים לפי מעות בגלל שהשותפות באה אליהם מאליה לבין שותפים שנשתתפו מרצונם כמו בסוגייתנו ולכן השבח לאמצע. לפי"ז גם מובן שלתוס' עיקר החילוק תלוי בדעתם בשעה שהשתתפו, אם לקחוהו לטביחה או לחרישה, ומאידך נראה שלשיטתם לא משנה מה אירע בסוף, אם טבחוהו או לא. כמו כן, דברי הרמ"ה שנפסקו בסע' ו מובנים לפי סברא זו, שאת השבח שהגיע לאחר שהגיע זמן החלוקה נוטלים לפי מעות.

רש"י: נימק שהשבח לאמצע בגלל שא"א לזה בלא זה. לפי"ז מסתבר ללכת בעיקר ע"פ מצב החפץ כעת ולא לפי דעתם מתחילה, וכך נראה הכיוון של הרי"ף והרמב"ם, ולכן כשטבחוהו מחלקים לפי מעות שהרי כעת הוא כבר ניתן לחלוקה (ואמנם דוקא רש"י אינו סובר כן), ואילו השאלה למה לקחוהו אינה משנה, ולכן אף כשמראש קנוהו לטביחה השבח לאמצע כל עוד לא שחטוהו בעצמם.

רא"ש: כתב את שני הפירושים, וא"כ לדעתו התלייה בין הדינים לסברות אינה מחייבת.

דעת השו"ע: הסמ"ע מבאר שהשו"ע נקט כטעם של רש"י, וכן נקטו הרי"ף והרמב"ם, ולכן כשטבחוהו חולקים לפי מעות. אולם הנתיבות ביאר שהשו"ע נקט בשני הטעמים להלכה, וכל אחד מהם שייך במקרה אחר, אם קנו מראש ע"מ להשתתף בסחורה שייך טעמו של התוס' ואם קנו ע"מ לחרוש יחד וכד' שייך טעמו של רש"י. עפי"ז יישב הנתיבות קושיות רבות^[2].

א. פחתו או הותירו לאחר המו"מ: בית אפרים – לפי רש"י, תוס' והריטב"א חולקים לפי מעות, ויתכן שגם לדעת הרמב"ם והשו"ע דוקא אם פחתו או הותירו קודם המו"מ (ואח"כ נשאו ונתנו) חולקים לאמצע אך אם לאחר המו"מ הרי זה כלא נשאו ונתנו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]