פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קעו כו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כו[עריכה]
בד"א, שלא נתחייב השותף מתוך טענותיו. אבל נתחייב מתוך טענותיוא, כגון שהודה או שאמר: אין לי ראיה, לא הפסיד שותפו בהודאתו ואם יש לו ראיה יביא. וגם צריך להיות שאינו יכול לשנות בטענה ממה שטוען הראשוןב, לפיכך חשבינן ליה כאלו ירד כבר לדין וכותבים עליו פסק דין ויורדים לנכסיו, ואינו יכול לדחות ולומר שימתינו לו עד שירד לדין, וגם אינו יכול לומר: אם הייתי שם הייתי בודק בעדים עד שיהיו מוכחשים. אבל אם יכול לשנות, שומעין לו אע"פ שהיה בעיר (רא"ש). וי"א שאם לא היה בעיר שיכול לתבעו, יכול להחרים עליו שלא ידע שירד שותפו עמו לדין (טור בשם י"א).
א. נתחייב מתוך טענותיו: משמע מדברי הרא"ש והשו"ע שגם בנתבעים אומרים שאם הם בעיר הפסידו, וקשה כי זה סותר לדברי המרדכי והרמ"א בסעיף הקודם. הסמ"ע תירץ, שמדובר שהשותף תבע אלא שבאותו מעמד חזר הנתבע ותבעו ובמקרה זה מודה המרדכי. והש"ך כאן כתב (בימי חורפו) שהחילוק צ"ע ונראה שהמרדכי והרא"ש חלוקים, אמנם בסי' קכב,ט כתב שאינם חלוקים אלא הרא"ש עסק בקרקעות שאינן מחוסרות גוביינא ואילו המרדכי במטלטלין שהם מחוסרים גוביינא (וכנראה חזר מדבריו שנאמרו בימי חורפו).
ב. כשיכל לשנות בטענות: רא"ש,שו"ע כאן: יכול לחזור אע"פ שהיה בעיר. הסמ"ע מבאר שסברת הרא"ש ששותפו יכול להחזיר את הדין (אע"פ שהיה בעיר ומוכח מכך ששלחו וסמך עליו) היא שלתיקוני שדרו ולא לעיוותי.
רמב"ם,שו"ע קכב,ט: לא הזכירו חילוק זה.
סמ"ע: הרמב"ם והשו"ע מודים לרא"ש, כמוכח מהשו"ע כאן.
ש"ך: הם חלוקים והעיקר כרמב"ם. כן פשט הש"ס. בה"ב בסי' קכב כתב כש"ך שהם חלוקים.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.