פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קפא ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
היו שני שותפים, והציל אחד מהם, הציל לאמצע א. ואם אמר: לעצמי אני מציל, הרי זה חלק מחבירו והציל לעצמו (שם). הגה: כל מה שהגיע לחלקו; אבל אם הציל יותר, הוא שלהם. ודוקא שהם יכולים להציל, אבל אם אינן יכולין להציל, הכל שלו (טור), וע"ל סימן קע"ו סכ"ח. ואם אמר שאמרב שהציל לעצמו, ואין לו עדים, נשבע על כך ומחזיק לעצמו (מרדכי פרק הגוזל בתרא בשם ראבי"ה).
א. רש"ל,ש"ך - אפילו אם אין חברו יכול להציל.
ב. הטוען שהציל לעצמו: מרדכי: נשבע שלא נתכוון להציל אלא לעצמו.
בה"ב,רש"ל,ש"ך,נתיבות: צריך לומר שמציל לעצמו ולא מספיקה כוונה. מלשון הגמרא משמע שצריך דוקא אמירה, וא"כ צריך לפרש במרדכי ש"נתכוון" לאו דוקא אלא ר"ל שאמר.
ט"ז: מספיק כוונה.
קצות: במקרה שאין יכולים להציל כלל, החפץ הינו הפקר אלא שכשמגביה אומרים שמסתמא מגביה גם עבור שותפיו, אך אם אינו מתכוון עבורם לא קנו, ולכן כאן מספיקה כוונה להציל עבור עצמו, אמנם במקרה שאפשר להציל ע"י הדחק החפץ אינו מופקר אלא שיכול לחלק את השותפות ולהציל לעצמו, וכדי לחלק את השותפות צריך דוקא אמירה משום שדברים שבלב אינם דברים. הנתיבות דוחה שגם כשאין שותפיו יכולים להציל כלל אינם מתייאשים אם רואים שיש מי שיכול להציל (כ"כ השיטמ"ק. וכ"ש כאן ששותפו יכול להציל), ולכן רק אם ישמעו שיאמר שמציל לעצמו הם יתייאשו.
כשהשותף כאן: נתיבות – צריך להגיד בפניו שהוא מציל לעצמו, כיוון שלמרות ששותף יכול להציל לעצמו שלא מדעת חברו במקום פסידא, מ"מ כשהשותף כאן צריך לחלוק בפניו כדי שידע חברו שעליו להציל את שלו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.