פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קפב א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קפב א

סעיף א[עריכה]

הגה: בכל דבר שלוחו של אדם כמותו (קידושין מא), חוץ מלדבר עבירה דקיימא לן אין שליח לדבר עבירה (טור). ודוקא שהשליח בר חיובא, אבל אם אינו בר חיובא הוי שליח אפילו לדבר עבירה (ב"מ י,ב) (הגהות מיימוני פרק ה' דשלוחין).

האומר לשלוחו: צא ומכור לי קרקע או מטלטלין, או: קנה לי, הרי זה מוכר ולוקח ועושה לו שליחותו וכל מעשיו קיימין; ואין העושה שליח צריך קנין ולא עדים, אלא באמירה בעלמא בינו לבין חבירו, ואין צריך עדים אלא לגלות הדבר אם כפר אחד מהם (רמב"ם). הגה: ולכן האומר לחבירו: קח סחורה זו ואשתתף עמך, והלך וקנאה, לא יוכל לחזור בו, דהוי כשלוחו (תשובת הרשב"א סי' אלף ו').

אלו מצוות יכולות להיעשות ע"י שליח?

קצות: עשיית השליח הינה כעשיית המשלח אמנם גופו אינו כגופו, ולכן שליחות מועילה כאשר המצווה היא העשייה ולא כאשר המצווה היא על מצב של הגוף. למד זאת מדברי הרא"ש בנדרים עב. הגמ' שואלת כיצד עושה הבעל שליח להפר נדרי אשתו הרי הבעל אינו שומע את נדריה, ושואל הרא"ש מדוע שמיעת האפוטרופוס אינה כשמיעת הבעל מדין שליחות, ועונה שבדבר שממילא לא שייך שליחות.

שליח לדבר עבירה:

שליח שאינו בר חיובא: גמרא: רבינא מבאר שבחצר לא אומרים אשלד"ע בגלל שאינה בר חיובא, ורב סמא מבאר שאינה עושה מדעתה אלא בעל כורחה.

רמ"א: פסק כרבינא, שהחילוק הוא בר חיובא או לא. הבין שכן פסק ההגה"מ.

רמ"ה,רא"ש,ש"ך כאן: פסקו כרב סמא, שהחילוק הוא אם עושה מדעתו או בעל כורחו. הש"ך כתב שכן נראה גם דעת הרי"ף, ואף ההגה"מ לא הכריע כרבינא אלא כתב שיתכן שקיי"ל כרב סמא.

ש"ך ביו"ד: פסק כרבינא.

שבות יעקב: אין דברי הש"ך כאן ברורים, ואף הוא עצמו פסק ביו"ד כרבינא.

באיסור דרבנן: מהרי"ט: מסתפק אם אומרים אשלד"ע. מובא ברעק"א.

נוב"י,קצות: אומרים אשלד"ע. כן מוכח מדבריהם שאפי' בחרם דרבנו גרשום סוברים שאשלד"ע.

האם השליחות חלה? תוס' א^[1]: כן. הנתיבות כתב שכן דעת רוב הפוסקים.

תוס' ב,נוב"י,קצות: אינה חלה.

כשאפשר לעשות המעשה בלא עבירה והשליח עשאו בעבירה:

נוב"י: אשלד"ע והמעשה לא חל. הנוב"י דן בשליח שגירש האשה בעל כורחה ועבר בכך על חדר"ג, ומכך שסתם ולא חילק דייק הקצות שמדובר אף אם המשלח לא פירש שיגרשנה בע"כ.

מל"מ,קצות: יש שלד"ע. המשנה למלך דן בשליח לטביחה שטבח בשבת.

שליח קטן: נ"י: אם השליח קטן ואינו מבחין בין צרור לאגוז, המשלח חייב כיוון שהקטן כחצר לפי שאין הבחירה בידו. הנתיבות מיישבו מקושיית הש"ך שאמנם שליחות של קטן וגוי להחיל חלויות כמו קידושין וקנין אינה חלה, אך בשליחות למעשה שאינו תלוי בחלויות אלא במעשה בפועל כגון ששולחו להקיף גדול, חייב המשלח בעונשים. וכתב שכן היא דעת הריטב"א שכתב שהטעם שאשלד"ע אינו מטעם דברי הרב ודברי התלמיד, אמנם דעת התוס'^[2] היא שלקטן אין שליחות כלל, וזה לשיטתו שהכלל שאשלד"ע הוא מטעם דברי הרב ודברי התלמיד^[3].

ש"ך: המשלח פטור, מכיוון שאין שליחות לקטן וא"כ השליחות כלל לא חלה. הוכיח כן מדברי התוס'.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]