פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קפב ו

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:24, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קפב ו

סעיף ו[עריכה]

נתן מעות לשלוחו לקנות לו קרקע, וקנה לו שלא באחריות, ה"ז עיוות, והשליח לוקח אותה לעצמו שלא באחריות כמו שעשה, וחוזר ומוכר למשלח באחריות, הואיל וקנה אותה במעותיו, והאחריות על השליח (ב"ב קסט,ב). הגה: ודוקא שהמשלח מספיק עצמו באחריות השליח ורוצה בקיום המקח. אבל אם אינו מספיק עצמו בזה, ורוצה לבטלו, הרשות בידו (ר"ן ריש פרק ב' דקידושין). י"א דוקא שאין לו לשליח להחזיר מעותיו למשלח, אבל אם רוצה להחזיר לו מעותיו הרשות בידוא (טור בשם הרא"ש).

עיין לעיל בסיכום על סעיף ב.

א. ש"ך,ט"ז – דברי הרמ"א אינם מכוונים משום שהרא"ש והר"ן אינם חלוקים, אלא הרא"ש מעמיד את הסוגיא בפירש שהוא שליח וא"כ המקח בטל, ולכן כתב שאם השליח רוצה להחזיר למשלח את המעות ולא לקנות את השדה יכול. ואילו הר"ן מעמיד את הסוגיא בלא פירש וא"כ המקח קיים, ולפיכך כתב שאם רוצה המשלח יכול לבטל שליחותו ולדרוש כספו, ואז על השליח לקנות השדה מכספו. משמע מדברי הש"ך והט"ז שכשהשליח לא פירש, יכול המשלח לחייבו לתת לו את המקח, אולם לדעת הב"ח אינו יכול.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.