פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קפב ז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ז[עריכה]
הנותן מעות לשלוחו לקנות לו פירות ויפסוק עם המוכר ליתנם לו ביום פלוני, וטעה השליח ולא התנה שיתנם לו כשעת הזול, והוזלו, הרי זה עיוות והמשלח יכול לחזור בו, ואין צריך לקבל מי שפרע, לא השליח ולא המשלח (ב"מ עד,ב). (ואפילו לא הודיעו שהוא שליח, רק קנה סתם) (ב"י בשם תלמידי רשב"א והר"ן).
גמרא: ההוא גברא דיהיב זוזי לנדוניא דבי חמוה, לסוף זל נדוניא. אתו לקמיה דרב פפא. אמר ליה: אי פסקת עמו כשער הגבוה - שקיל כהשתא, ואי לא - שקיל כי מעיקרא. אמרו ליה רבנן לרב פפא: ואי לא פסק שקיל כמעיקרא? מעות נינהו, ומעות לא קנו! - אמר להו: אנא נמי לקבולי עליה מי שפרע קא אמינא... ותיפוק ליה דשליח שוייה מעיקרא! - אמר ליה: בתגרא דזבין ומזבין. רש"י והרא"ש פירשו שחמיו נתן לו כסף ושלחו לקנות נדוניא, ולמסקנה החתן קיבל את הכסף בתור תגר ולא בתור שליח, ואילו הרי"ף והגאונים פירשו שהחתן נתן כסף לחמיו ושלחו, ולמסקנה חמיו קיבל הכסף בתור תגר ולא בתור שליח, ומ"מ אין נפק"מ לדינא מההבדל בין פירושיהם.
מדוע אם היה שליח אינו מקבל מי שפרע, אף אם לא הודיע שהוא שליח, הרי לעיל בסע' ב ראינו שכשאינו מודיע צריך לקבל עליו אחריות[1]? תלמידי הרשב"א מיישבים שאמנם אם היה קנין גמור על השליח לקבל אחריות, אך כאן שלא היה קנין גמור אלא רק לענין מי שפרע, באופן זה שהוא אנוס (שהרי משלחו חוזר בו ואינו מעוניין בעסק כפי שנעשה) לא תיקנו מי שפרע.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ הר"ן כותב שא"א לתרץ שמדובר שם דוקא בשליח שהודיע אך אם לא הודיע באמת חייב מי שפרע, כי אם כן הגמרא יכלה לתרץ שמדובר בלא הודיע ולא היתה צריכה להעמיד בתגר. הר"ן עצמו מיישב שלא אומרים שיקנה משלו משום שאדעתא דהכי לא נחית. אמנם תלמידי הרשב"א והב"י מקשים ע"כ שגם בב"ב קסט,ב הוא לא ירד על דעת לקבל עליו אחריות ובכל זאת אנו פוסקים שאם לא הודיע המקח קיים ועליו לקבל אחריות.