פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קפג ח
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ח[עריכה]
ראובן שלח את שמעון שיקח לו בגד בהקפה, וכשהגיע זמן הפרעון נתן לו המעות לפרוע ונמצא שהמוכר שכחם, צריך להחזירם לראובן ואינו יכול לומר: אני רוצה לעכבם שמא אחר זמן יזכרם העובד כוכבים, וגם אינו יכול לומר: אני רוצה לקדש השם ולהחזירם לעובד כוכבים (מהר"ם,דלא כר' אפרים[1]) (דומה לזה בטור ובדברי המחבר בסי' ע"ב סל"א).
הטעם בסעיף זה ובסעיף הבא הוא שאין זה כטעות הגוי שנתן מעצמו כסף נוסף שאז יש כאן כסף חדש ולכן הריהו לשליח, אלא כאן המעות שבידו שייכים למשלח, והוא גרם לגוי לשכוח ולפטור את המשלח מן החוב (או שהגוי מעצמו שכח). לכן כאן עליו להחזירם למשלח. המהר"ם הוכיח זאת מהמעשה בחמורו של רב ספרא שנתנו בתורו לאריה אך לא אכלו, ונפסק שנתנו רק על דעת שיאכלנו האריה, כך כאן נתנו רק על דעת שיקחנו הגוי. ר' אפרים חולק וסובר שדוקא במעשה של רב ספרא הדין כן משום שנעשה לו נס ומסתמא נעשה הנס עבורו כדי שיזכה בו, ולכן הגמ' התבטאה "משמיא רחימו עליה".
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ הו"ד ברא"ש על ב"ק קטז,א לגבי חמורו של רב ספרא.