פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קפט א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א[עריכה]
אין המקח נגמר בדברים; שהאומר לחבירו: היאך אתה נותן לי חפץ זה, ואמר ליה: בכך וכך, ונתרצו שניהם ופסקו הדמים, יכולים לחזור שניהם, אפילו היה הדבר בפני עדים ואמרו להם: הוו עלינו עדים שמכר זה ושלקח זה, הרי זה אינו כלום עד שיגמור המקח. כל דבר ודבר כראוי לו; קרקע לפי קניינו, ובעלי חיים לפי קנינם, ומטלטלים לפי קניינם. ולאחר שנגמר המקח, כל אחד לפי קניינו, אין שום אחד מהם יכול לחזור בו, אפי' לא היו עדים בדבר. הגה: ואפי' מחל זה לזה אחר כך, לא מהני, אלא צריכין לחזור ולהקנות זה לזה (תה"ד סימן שי"א וריב"ש סימן תק"י).
קניית פקדון לנפקד בקנין חצר:
טור: אם היה לו פקדון בידו, וכיוון לקנות בסכום ידוע שאמר לו - לא קנה (מכיוון שלא היה קנין).
בדק הבית: נראה שזו ט"ס, וצ"ל 'היה לו פקדון ביד אחרים', כי אם הפקדון ביד הקונה יכול לקנות בקנין חצר.
ט"ז: אינו קונה בקנין חצר, בגלל דברי הרשב"ם בב"ב[1], שרשות הנפקד שהחפץ מונח בו הוי רשות המפקיד.
מהרי"ט: יכול לקנות. ומקשה על החולקים: א. הרשות לא יכולה להיקנות למפקיד, שהרי לא היה ע"כ קנין כסף או חזקה. ב. במקרה שלא מייחד לו מקום מאי איכא למימר. ג. כיוון שהמפקיד מקנה לו את הפקדון - נאמר שחצרו ומתנתו באים כאחד.
קצות: הוכיח כט"ז מרש"י בתחילת פ' הבית והעליה. שם נאמר שלא הולכים אחר המוחזק לפי ששותפים לא קפדי אהדדי, וביאר רש"י שכ"א מפקיר רשותו להניח בו חפציו. שם רואים שמקנה לו כל מקום שיהא מונח בו אף אם לו יחד לו מקום. ומתרץ הקצות שהקנין הוא עצם השימוש. לפי הרמב"ם קרקע נקנית באכילת פירות, אך גם לחולקים זה דוקא לגבי קניית גוף הקרקע, אבל לגבי אותו שימוש ששואל עבורו קונה ע"י השימוש. לגבי באים כאחד מתרץ שאומרים זאת דוקא לגבי ידיים או חצרות של אשה ועבד, לפי שעקרונית קונים ע"י החצר אלא שמה שקנה עבד קנה רבו. אך מתקשה מבריתא בקידושין ונשאר בצ"ע.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ דף פה,א ד"ה המופקדין אצלו