פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קצ טו

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:30, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קצ טו

סעיף טו[עריכה]

הא דאמרינן דכי עייל ונפיק אזוזי לא קנה, היינו בדידעינן דלא מזבין אלא משום דצריך לדמי; ואפי' אם קבע זמן לפרעון וכשהגיע הזמן דחקו לפרוע לו מעותיו וזה דוחהו, והדיין רואה שהוא דחוק למעות ועייל ונפיק אזוזי, לא קנה.

הרא"ש הביא את דברי ר"ח, שאם קבע תאריך לפרעון ממחר ואילך בלא נחיצותא, אפילו אם עייל ונפיק, המקח קיים. לאחר מכן הביא את דברי הראב"ד, שאפילו אם קבע תאריך לפרעון וכשהגיע התאריך עייל ונפיק - יכולים לחזור מהמקח, ומשמע שהרא"ש הבין שר"ח והראב"ד חלוקים, ואז הרא"ש מכריע ביניהם שיש ללכת לפי ראות עיני הדיין. בבה"ב כתב שהלכה כרא"ש לפי שדברי טעם הם, ואף אפשר לפרש כך את דברי ר"ח, וכן פסק בשו"ע.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.