פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קצב יג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יג[עריכה]
וכן בשכירות, כיון שהחזיק באחד מהם קנה כולם כל זמן השכירות. הגה: ובשכירות לא בעינן שנתן דמי כולן, דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף (בית יוסף). (תוספתא).
סמ"ע - גם הרא"ש והרמ"א הסוברים שבמתנה לא קנה (בסע' הקודם), מודים בשכירות, כיון שאינה משתלמת אלא לבסוף, וכאילו התנה עימו לזקוף המעות בחוב.
תשמיש כקנין לשכירות: מהרי"ט: שכירות קרקע נקנית בכסף, בשטר ובחזקה ולא בתשמיש. ראיה - בגיטין נאמר 'תיזיל ותיחוד ותפתח', משמע שצריך דוקא חזקה ולא מועיל תשמיש. והוסיף ראיות דומות מהראשונים.
מחנ"א,קצות קפט: קונה בתשמיש. אפילו לחולקים על הרמב"ם וסוברים שאכילת פירות אינה קנין, זה דוקא כשרוצה לקנות את גוף הקרקע, אך כששוכר לתשמיש מסוים קונה ע"י אותו תשמיש. ראיה - שביל של כרמים, וכן מוכח מרש"י בב"מ לגבי שותפים שכתב שכ"א מפקיר רשותו עבור הנחת חפצי שותפו (עיין לעיל בסי' קפט). ודחה את ראיות המהרי"ט ששם מדובר שהגט או החפץ המונח בחצר שייך עדיין למקנה, וא"כ הקונה לא עשה שום תשמיש. הנתיבות מסביר שראייתו היא מכך שלא נאמר שם שיכול הקונה להשתמש ע"י חפצים אחרים שלו ובכך לקנות.
נתיבות: בתשמיש אפשר לקנות את החצר לענין תשמישים בלבד, אולם כדי לקנות את החצר לענין שיוכל לקנות על ידה בקנין חצר, צריך לקנות את גוף הקרקע ולכך מועיל רק כסף, שטר וחזקה. בכך מיישב את ראיות המהרי"ט, ששם מדובר שרוצה לקנות ע"י החצר, ולכן לא מועיל תשמיש, אך בשביל של כרמים שקונה רק להילוך מועיל התשמיש. הנתיבות הוסיף שאפשר ליישב בכך גם את הסתירה בדברי השו"ע בין סי' שיג ששם פסק שחצר המושכרת קונה מציאות עבור המשכיר, ואילו בסי' רס פסק שקונה לשוכר, וי"ל שבסי' שיג מדובר שקנה החצר בתשמיש בלבד ואילו בסי' רס מדובר שקנאה בחזקה[1]. בהקדמתו לסימן ר יישב הנתיבות את הסתירה באופן אחר, וחילק שהשוכר לא קונה מציאה הנמצאת בחצר שלא מדעתו, אולם יכול לקנות דבר המונח שם בידיעתו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ רואים כאן שלפי הנתיבות החצר קונה למי שהגוף שייך לו. ובקצות סי' שיג סע' ג משמע שקנין חצר זה אחד מהשימושים בחצר, שהמשכיר יכול לתת אותו ויכול לא לתת אותו (תלוי בהסכמתם ולא בגוף השדה).