פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קצד ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קצד ב

סעיף ב[עריכה]

מאחר שעובד כוכבים אינו קונה הקרקע מישראל, ולא מקנהו לישראל, אלא בשטר, ישראל שלקח שדה מהעובד כוכבים ונתן דמים, וקודם שיחזיק בה בא ישראל אחר והחזיק בה כדרך שמחזיקים בנכסי הגר, זכה אחרון. וי"א דאפילו החזיק בה ראשון, זכה האחרון, דלא סמכא דעתא דראשון בלא שטר^א (טור בשם רשב"א והמגיד פ"א דזכיה ונ"י וכן משמע במרדכי פ' חזקת) (וכן נ"ל, אבל אם החזיק הראשון קודם שנתן המעות, זכה לכולי עלמא) (מרדכי פ' חזקת), ונותן לראשון את הדמים^ב, מפני שהעובד כוכבים מעת שלקח הדמים סילק רשותו, וישראל לא קנה עד שיגיע השטר לידו, ונמצאו נכסים אלו כנכסי מדבר שכל המחזיק בהם זכה, ואחריותו על העובד כוכבים המוכר^ג. הגה: והשני מקרי רשע (טור בשם הרשב"ם) (ועיין בב"י). ומ"מ אם בא הראשון להשתדל ע"י העכו"ם להוציאו מיד השני, נקרא מסור לאנסים הואיל והשני נותן לו מעותיו (טור בשם הרא"ש והגהות אשירי ותוספות למרדכי). בד"א, במקום שאין משפט ידוע למלך. אבל אם דין אותו המלך ומשפטו שלא יזכה בקרקע אלא מי שכתוב בשטר או הנותן דמים וכיוצא בדברים אלו עושים, כפי משפט המלך. הגה: עובד כוכבים שהיה לו משכון או פקדון ביד ראובן ונתנו לשמעון בשטר, זכה ראובן במה שבידו, דמיד שנתן העובד כוכבים לשמעון נסתלק העובד כוכבים, ושמעון לא קנה עד דמשיך, ולכן הוי כהפקר וזכה בו ראובן כזוכה מן ההפקר^ד (תשובת רשב"א סימן אלף ל"ב ור' ירוחם נכ"ג).

א. החזיק לאחר ששילם: רשב"א,ראב"ד,רמ"א: לא קנה, ואם יבוא אחר ויחזיק יזכה. כיוון שנתן מעות לא סמכה דעתיה לקנות עד שיקבל שטר. הסמ"ע מסביר שהשני לעומת זאת מכיוון שלא נתן מעות, אין לו מה להפסיד, ולכן לא אכפת לו לסמוך דעתו על החזקה בלי שטר. הנתיבות התקשה, הרי גם לראשון ששילם - מה אכפת לו לסמוך דעתו לקנות בחזקה (אם לא יסמוך - הוא רק יפסיד מכך), ותירץ שהראשון לא מסתמך על החזקה ממ"נ, אם הגוי אינו אלם אז כבר קנה בכסף ואם הוא אלם אז גם החזקה לא תועיל.

רמב"ם,רשב"ם,שו"ע: קנה. העובדה ששילם לא מגרעת חזקתו מחזקת השני. ב"י - אע"פ שלרמב"ם אין קונים מגוי בחזקה, לאחר שקיבל הגוי את כספו הקרקע מופקרת, ולמרות שאינו מתכוון לזכות מההפקר אלא מהגוי, מ"מ כיוון שהחזיק לשם קנין קנה. הטור הבין שדעת הרא"ש כרשב"א ולכן אם פקח הוא יחזיק בקרקע בתורת הפקר, והב"י כתב שיתכן שמודה לרמב"ם וכוונתו שמועילה אפילו החזקה בכוונה סתמית.

ב. תשלום לראשון: רבנו האי,ר"ח,רמב"ם: השני צריך לשלם לראשון, ולמרות שהראשון לא זכה בקרקע מ"מ כששילם לגוי זכה בה בתורת משכון. הוא נתן את המעות על תנאי שאם לא תגיע השדה לידו, יהיה חוב על המעות ואז השדה משועבדת.

רמב"ן: צריך לשלם לראשון מדין משתרשי, לפי שהרויח את הקרקע בזכות המעות ששילם הראשון לגוי.

רשב"ם: לא צריך, אמנם נקרא רשע כלוקח מעני המהפך בחררה. אם יש לראשון אפשרות הוא זכאי לדון עם הגוי ולהוציא ממנו מעותיו, למרות שהגוי אח"כ יחטוף מהשני את הקרקע.

רא"ש: לא צריך, ואינו נקרא רשע משום שדין עני המהפך נאמר רק במקח ולא במציאה (כי לא יכול למצוא כזה במקום אחר). הראשון לא רשאי לנסות להוציא מהגוי מעותיו, משום שגם בדיננו וגם בדיניהם נגמר המקח בנתינת המעות לגוי, ואם עושה כן יש לו דין מוסר.

שו"ע: צריך. רמ"א - והשני נקרא רשע, ולראשון אסור לנסות להוציא מהגוי. למ"ד שצריך לשלם נקרא רשע אפי' לשיטת הרא"ש, כיון שאם צריך לשלם זה כמו מקח ולא כמציאה.

סמ"ע: הביא את הטעם של רבנו האי, שזכה בה בתורת משכון.

נתיבות: יש נפק"מ בין הטעם של משכון לטעם של משתרשי: א. כששווי השדה נמוך מהמעות שנתן, לטעם של משתרשי צריך לשלם לו רק כשווי השדה, אולם לטעם של משכון יכול לומר לדידי שווה כמעות שנתתי. ב. במטלטלין כשנתן מעות ולא משך, לפי הטעם של משתרשי חייב, אולם לפי הטעם של משכון לא, בגלל שמטלטלין לא משתעבדי (להפקר יש דין משועבדים וגם מטלטלין מופקרים אינם משועבדים).

ג. אחריות על העכו"ם: נתיבות - כלומר, אם העכו"ם הוציא מידו, אי"צ הראשון להחזיר לו מעותיו. אולם אם בא נגזל או בע"ח של הגוי וגבה השדה, חייב להחזיר המעות, כי כבר לא משתרשי ליה, וכן הטעם שהשדה היתה משועבדת לו (משכון) לא שייך, כי התברר עתה שהשעבוד בטעות כי כבר משועבדת לבע"ח קודם או שלא היתה בכלל של הגוי.

ד. פקדון ומשכון: רשב"א,רי"ו,רמ"א: ראובן זכה בגלל שהעכו"ם נסתלק בשטר ושמעון לא קונה עד שימשוך. הנתיבות תמה מדוע העכו"ם נסתלק בשטר, הרי כל קנינו של גוי בכסף.

נתיבות: ראובן יכול להחזיק החפץ לעצמו בגלל שכל קנינו של גוי בכסף, וא"כ עדיין שייך לגוי, ומכיון שבא ליד ראובן בהיתר דמי להפקעת הלואתו שמותרת (הח"מ כתב שגם בפקדון שייך הפקעת הלוואתו), ואין כאן חילול השם בגלל שהגוי חושב שהחפץ שייך לשמעון.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.