פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט ר ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
היו ברשות המוכר, או ברשות אדם אחר שהם מופקדים אצלו, לא קנה הלוקח עד שיגביה המטלטלין או עד שימשכם, כמו שנתבאר (ב"ב פה,א). הגה: ומיהו אם שכר המקום שמונח בו או נתנו לו במתנה ובקנין, או אפילו בדבור בעלמאא, קנאו, דהשתא הוי ברשותו וקונה לו. והא דמהני דבור בעלמא, היינו ברשות אחר. אבל אם מונח ברשות המוכר ואומר: יזכה חצרי ללוקח במקח שקנה ממני, לא קנה עד שישכיר לו מקומו ויקנה לו בא' מדרכי הקנייה (טור בשם הרא"ש ור' ירוחם נ"י ח"ב). ואם היו הפירות מופקדים ביד אחר, לא סגי שיאמר: תקנה חצרי ללוקח, עד שיאמר כן מדעת המוכר (ב"י בשם הרמב"ן והמגיד פ"ד דמכירה).
א. דיבור: רי"ף,רמב"ם,שו"ע: לא מועיל אפילו כשהחצר של הנפקד.
תוס',רא"ש,רמב"ן,רמ"א: בחצר המוכר לא מועיל, ובחצר הנפקד מועיל. דין זכין הוא רק ע"י אדם שלישי. וגם בחצר הנפקד מועיל, רק אם עושה זאת מדעת המוכר, כיון שמקום הכלי מושאל לו.
רשב"ם: מועיל אפילו בחצר המוכר. הגדו"ש ועוד אחרונים הסבירו שאין כונתו שמזכה המוכר ע"י חצרו מדין זכין, אלא שמשאיל חצרו לקונה ואז הקונה זוכה בקנין חצר (צריך לומר לפי"ז שהרשב"ם סבר כר"י שצריך משיכה בשומרים רק לענין יכולת החזרה מהשמירה, אך עצם השאלה נעשית כבר בהסתלקות המשאיל). גם התוס' הבינו שנותן רשותו, ולכן כתבו שאפשר להקנות רק ע"י אדם שלישי.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.