פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רב יג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רב יג

סעיף יג[עריכה]

המקנה בהמה וכלים שעל גבה באחד, אף על פי שמשך הבהמה וקנאה, לא קנה הכלים שעליה, עד שיגביה או ימשיך הכלים עצמם, אם אין דרכם להגביה, שהבהמה כחצר המהלכת היא, ואין מה שבתוכה קנוי לבעלה. לפיכך אם היתה הבהמה כפותה, קנה אף כלים שעליה. ויש מי שאומר דבמציאה אם אומר: אני מושך בהמה זו לקנותה ואת הכלים שעליה, קנאם, אפילו אינה כפותה.

ב"מ ט,ב: במקרה שהיא כפותה פשוט שקונה הכלים מטעם חצר, אמנם כשאינה כפותה זוהי בעיא דלא איפשטא, אם משיכת הבהמה מועילה גם לכלים.

רמב"ם: כיוון שלא נפשט לא קנה כלל. הרמב"ם לא חילק בין מציאה למקח. מהאופן בו הציג הב"י את השיטות משמע שאף אם הקונה יחזיק בכלים נוציא מידו, וצ"ע הרי שיטת הרמב"ם היא שתקפו כהן אין מוציאין מידו, וכן הקשה הלח"מ. ובאבן האז"ל יישב שלמסקנת הסוגיא כשאמרנו "והלכתא בכפותה" נפשט הספק, אולם הב"י ודאי לא סבר כן, שהרי כתב שבעיין לא איפשטא ולכן לא קנה.

רא"ש: חילק שבמקח לא קנה מספק כיוון שיש מרא קמא, אולם במציאה ובהפקר שאין מרא קמא הוא זוכה מספק וכעת הוא המרא קמא, ולא יועיל לאחר לחטוף ממנו.

ר"ן: אפילו במקח קנה מספק מכיוון שזוהי תפיסה ברשות, והתופס ברשות אין מוציאים מידו.

שו"ע: סתם כרמב"ם ויש מי שאומר כרא"ש. הש"ך הביא גם את דברי הר"ן.

↵ הספק של הגמ' הוא במקרה שאמר 'משוך בהמה זו וקנה כלים שעליה' (המקרה שבסעיף הבא), ובפשטות בכך נחלקו הראשונים שלעיל, אמנם השו"ע הביא את דברי הרא"ש בסעיף הזה. הסיבה לכך היא שהרא"ש עצמו לאחר שהביא את הספק לגבי 'משוך בהמה זו לקנות הכלים' כתב שלגבי הפקר אם אמר 'אני מושך בהמה זו לקנותה ואת הכלים שעליה' קנה מספק. ואחריו נמשכו הטור והשו"ע. אמנם הגר"א כתב שזוהי ט"ס וצ"ל ברא"ש 'לקנות כלים שעליה' וכן מופיע בגי' רא"ש ישן וכן בקיצור הפסקים. וכן הב"ח כתב שדברי הרא"ש, שבמציאה זכה, נכונים גם לסעיף הבא. הקצות הסביר כשו"ע, ונימק שבמקרה שלא קנה את הבהמה הוא לא תפוס בכלים וא"כ יכולים לקחת ממנו, ודוקא כשקנה את הבהמה הוא נחשב מוחזק בכלים (אע"פ שזו חצר המהלכת). לפי"ז במקרה שאח"כ יתפוס בכלים לא נוציא מידו, גם אם יתפוס באופן שאינו מהווה קנין.

תפיסה לאחר קנין מסופק בהפקר:

הרא"ש כתב לגבי כמה איבעיות שלא נפשטו, שאם זהו חפץ של הפקר - הוי מוחזק מספק ולא יועיל לאחר לתפוס אחריו. האיבעיות הן: המושך בהמה זו לקנותה ולקנות כלים שעליה, גמל בהנהגה וחמור במשיכה, אויר שאין סופו לנוח (זרק ארנקי בפתח זה ויצא מפתח אחר). הש"ך (בתקפו כהן) הקשה מדוע לגבי האיבעיות של המחזיק בנכסי הגר (החזיק במיצר כדי לקנות את שתי השדות או החזיק באחת כדי לקנות אותה וגם את המיצר ואת חברתה) פסק הרא"ש שאם בא אחר ותפס קנה. ותירץ שבשדות הגר הראשון מעולם לא היה מוחזק בשדה המסופקת. קונטרס הספיקות הקשה שגם בשאר הספיקות הראשון לא היה מוחזק מעולם, שהרי תפיסה שאין עמה קנין לא הוי תפיסה, כמו שכתבו תוס' והרא"ש בפ' הכותב לגבי מילוגא דשטרא. הקצות מיישב שתפיסה שאין עימה קנין כן מועילה, שהרי מסתבר שגם בחפץ הנמצא בחצר שאינה משתמרת נחשב בעליה מוחזק^[1], ומילוגא דשטרא שאני כיוון שאינו תפוס בחוב אלא בנייר, ולכן צריך כתיבה ומסירה כדי שיהיה תפוס גם בחוב. לכן אצלנו מכיוון שקנה את הבהמה הריהו מוחזק בכלים, אע"פ שזו חצר המהלכת^[2]. לגבי תפיסה ברשות כתב הקצות שצריכים תפיסה הראויה לקנין, שהרי הטעם שמועיל הוא שהבעלים התפיסוהו על דעת שיהיה שלו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]