פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רה ו

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:35, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רה ו

סעיף ו[עריכה]

במה דברים אמורים שצריך שידעו שהוא אנוס, במוכר או בעושה פשרה; אבל במתנה או במחילה, אם מסר מודעא קודם, אף על פי שאינו אנוס, הרי המתנה בטלה, שאין הולכים במתנה אלא אחר גלוי דעת הנותן, שאם אינו רוצה להקנות בכל לבו לא קנה המקבל מתנה; והמחילה, מתנה היא. (ב"ב מ,א).

כשבאמת אינו אנוס: רשב"ם,רמב"ן: המתנה חלה ולא מועילה המודעה. הרשב"ם נימק את החילוק בין מכר למתנה, שבמתנה אין לו אינטרס לכתוב מודעה ולתת המתנה אם לא אנסוהו, ולכן אם כתב מוכח שהוא אנוס, משא"כ במכר שרוצה עי"ז ללוות מעות. לפי"ז אם באמת לא היה אונס גם מתנה חלה.

רמב"ם,רא"ש,רשב"א,שו"ע: המודעה מועילה. הרא"ש מנמק שהוא גילה דעתו שלא רצה להקנות, והוא לא קיבל מעות, ולכן אין סיבה לומר שגמר ומקני.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.