פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רז ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
מי שמכר חצרו או שדהו, ופירש בשעת המכירה שהוא מוכר כדי לילך למקום פלוני, או מפני המטר שנמנע, כדי לקנות חטים בדמיו, ה"ז כמוכר על תנאי; לפיכך אם ירד המטר אחר שמכר, או באו חטים והוזלו, או נמנע הדרך לעלות לאותה הארץ, או לא נסתייע לו לעלות או לקנות החטים, הרי זה מחזיר לו הדמים ותחזור לו הקרקע, שהרי פירש שאינו מוכר אלא לעשות דבר פלוני והרי לא נעשה, וכן כל כיוצא בזה. הגה: ודוקא במוכר קרקעותיו, אבל במוכר מטלטלים לא מהני גילוי דעתו, עד שיתנה בדיני תנאיא (טור בשם רש"י).
כתובות צז,א: זבין ולא איצטרכו ליה זוזי הדרי זביני... ההוא בצורתא דהוה בנהרדעא, זבנינהו כו"ע לאפדנייהו, לסוף אתו חיטי, א"ל רב נחמן דינא הוא דהדרי אפדנייהו למרייהו.
קידושין מט,ב: ההוא גברא דזבין לנכסיה אדעתא למיסק לארץ ישראל, ובעידנא דזבין לא אמר ולא מידי; אמר רבא: הוי דברים שבלב, ודברים שבלב אינם דברים... ההוא גברא דזבנינהו לניכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל, סליק ולא איתדר ליה; אמר רבא: כל דסליק אדעתא למידר הוא, והא לא איתדר ליה. איכא דאמרי: אדעתא למיסק, והא סליק ליה. ההוא גברא דזבנינהו לניכסיה אדעתא למיסק לארץ ישראל, לסוף לא סליק; אמר רב אשי: אי בעי סליק. איכא דאמרי: אי בעי לא סליק?! מאי בינייהו? איכא בינייהו, דאיתיליד אונסא באורחא. הלכה כלישנא בתרא של רבא ושל רב אשי.
תוס': מקשים מדוע מספיק גילוי דעת ולא צריך תנאי כפול כמו בדיני תנאים. ועונים שיש שלוש דרגות: בד"כ צריך תנאי כפול, בדברים שאנן סהדי שאדעתא דהכי עביד מספיק גילוי דעת (כמו המוכר מכיוון שרוצה לעלות), ויש דברים ברורים שאפילו לא צריך גילוי דעת (כמו שטר מברחת וכמו הכותב כל נכסיו לאחרים ושמע שיש לו בן).
ע"מ לדור: בטור כתב "אם פירש בשעת מכר לדור במקום פלוני, המקח קיים כיוון שעלה", והט"ז כתב שזו טעות סופר, כי אם אמר בפירוש לדור אז ודאי שהתנאי מתקיים רק אם הצליח לדור ולא אם רק עלה, לכן צ"ל "לילך לדור" שאז ההליכה היא העיקרית אלא שפירש לאן ילך. ואם אמר "לילך ולדור" אז הדירה היא תנאי נוסף וגם היא מעכבת.
א. מטלטלין: רש"י,רא"ש,רמ"א: גילוי דעת מועיל דוקא למוכר קרקעות ולא למוכר מטלטלין. בקרקעות אין דרך אדם למכור כל קרקעותיו אלא אם עובר דירה, ולכן יש אנן סהדי שמכר רק אדעתא שיצליח לעלות.
הגה"א,מרדכי,פרי תבואה: במטלטלין הוי ספק ולכן לא מוציאים מידי הקונה, אך אם המוכר מוחזק נתחשב בגילוי דעת ולא נוציא מידו.
גילוי דעת בלוקח: ר' יונה: במוכר בלבד אמרו שמועיל גילוי דעת, לפי שהמוכר מתוך אונס הוא מוכר. לכן הקונה יין על דעת למוכרו במקום פלוני והוזל קודם שהגיע לשם המקח קיים. המחל' בין ר' יונה לר"ח הובאה בטור סי' רל,ה.
ר"ח,טור,ב"י,פת"ש: אף בלוקח. לכן במקרה הנ"ל שקנה יין המקח בטל.
דרישה,פת"ש: מה שמועיל בלוקח לפי ר"ח זה דוקא במטלטלין. הם הקשו מהרמ"א אצלנו האומר שבמטלטלין לא מועיל גילוי דעת, וא"כ כיצד אמר ר"ח שמועיל. ויישבו שזה דוקא במוכר אולם בלוקח הדין הפוך לפי ר"ח, ודוקא במטלטלין מועיל. הטעם לכך הוא שסתם מי שקונה מטלטלין הוא קונה אותם כדי למוכרם ולהשתכר מהם, וא"כ יש אומדנא דמוכח שקנה רק אדעתא שירויח (ובמוכר יש אומדנא דמוכח דוקא בקרקע).
נתיבות: כוונת ר' יונה אינה לחלק בין מוכר ללוקח אלא בין קרקע למטלטלין, ולדעתו חילוק זה נכון בין במוכר בין בלוקח, ור"ח סובר שדוקא במוכר יש חילוק אולם בלוקח תמיד מועיל הגילוי דעת. נמצא שלכו"ע בלוקח קרקע מועיל. הפת"ש מקשה שר' יונה נימק דבריו בכך שמוכר מתוך אונס הוא מוכר, וא"כ ודאי כוונתו לחלק בין מוכר ללוקח.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.