פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רט ז

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:36, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רט ז

סעיף ז[עריכה]

כשם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, כך אינו משייר דבר שלא בא לעולם. כיצד, מכר שדה לראובן, ושייר מפירותיו לשמעון דבר ידוע בכל שנה, לא קנה שמעון כלום מהפירות. אבל אם שייר לעצמו, בעין יפה שייר, הגה: ואין חלוק בזה בין מכר בין מתנה, הן מתנת בריא הן שכיב מרע (ר"ן פרק מי שמת בשם הרשב"א). ויש חולקין במתנת שכיב מרעא (שם בשם הראב"ד ב"י ב' הדעות) (וע"ל סי' רי"ב סעיף ג'), ואמרינן דשייר מקום הפירות, אף על פי שלא פירש. ואפילו מכר לוקח זה השדה לאחר, חלקו של זה המוכר אינו יכול למכור וצריך ליתן לו כל מה ששייר. ואם אמר: כל זמן ששדה זה בידך, כשמכרה לאחר פקע כחו של מוכר ראשון. ואפילו אם חזר הלוקח ראשון וקנה מלוקח שני, אינו נותן למוכר ראשון כלום. ואם מת מוכר ראשון, אין לבניו כלום, אפילו מת בעודה ביד לוקח ראשון, אלא אם כן פירש: לי וליורשי. הגה: י"א דוקא שאינו משייר דבר מסויים, דאז לא הוי רק כתנאי בעלמא ולכן צריך לפרש: לי וליורשי, אבל שייר לעצמו דבר מסויים, כגון בית, ואומר: על מנת שדיוטא אחת שלי, יורשין בניו זכותו אחריו (בית יוסף בשם הרמב"ן).

ב"ב קמח,א: איבעיא להו: דקל לאחד ופירותיו לאחר, מהו?... אמר רבא אמר רב נחמן, אם תמצי לומר: דקל לאחד ופירותיו לאחר לא הוי שיור מקום פירי, דקל לאחד ושייר פירותיו לפניו - שייר מקום פירי, מאי טעמא? כל לגבי נפשיה בעין יפה משייר. ההלכה שבשו"ע היא ע"פ פירוש השו"ע.

ב"ב סג,א: תנו רבנן: בן לוי שמכר שדה לישראל, ואמר לו על מנת שמעשר ראשון שלי - מעשר ראשון שלו; ואם אמר לי ולבניי, מת - יתן לבניו; ואם אמר לו כל זמן שהשדה זו בידך, מכרה וחזר ולקחה - אין לו עליו כלום. אמאי? אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם! כיון דאמר ליה על מנת שמעשר ראשון שלי, שיורי שייריה למקום מעשר.

↵ משמע שאם לא פירש 'ולבניי' אינם יורשים.

הטעם: רשב"ם: כיון שלא אמר בפירוש שמשייר מקום הפירות, ולומדים זאת מיתור לשונו, היתור מועיל רק למה שהזכיר דהיינו לעצמו. ← ה"ה במשייר דבר מסויים כמו דיוטא.

רמב"ן,רמ"א: כיון שהגוף עצמו ללוקח ולא שייר לעצמו דבר מסוים (אלא רק מקום הפירות) מה שאומר שהפירות יהיו שלו הו"ל כתנאי, ובתנאי כל האומר "לי" זה לא כולל את יורשיו. ← לפי"ז כשמשייר דבר מסוים כמו דיוטא בניו יורשים.

א. שכיב מרע: ראב"ד: כיון שהטעם הוא שלעצמו אדם משייר בעין יפה, דוקא במכר ובמתנת בריא אומרים שמשייר, אך בשכיב מרע שהשיור ינתן ליורשיו לאחר מותו ולא לעצמו - לא משייר.

רשב"א: אף ליורשיו אדם משייר בעין יפה, ולכן ה"ה במתנת שכיב מרע.

רמ"א: סתם כרשב"א וי"א כראב"ד.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.