פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רכא א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א[עריכה]
המבקש לקנות מחבירו מקח, מוכר אומר: במאתים אני מוכר לך, והלוקח אומר: איני לוקח אלא במנה, והלך זה לביתו וזה לביתו, ואחר כך נתקבצו ומשך זה החפץ סתם, אם המוכר הוא שתבע הלוקח ונתן לו החפץ, אינו נותן אלא מנה. ואם הלוקח הוא שבא ומשך החפץ סתם, חייב ליתן ק"ק. (תוספתא קידושין ב,יא;רי"ף,רמב"ם). הגה: היה בתחילה קציצה ביניהן, וחזר אחד, וחזרו ומשכו סתם, אמרינן ודאי על קציצה הראשונה קנו (נ"י פרק האומנין).
כשהיתה קציצה: המקור של הנימוק"י הוא מפרק האומנים, שהשוכר את הפועל בד' והוזלה המלאכה וחזר בו בעה"ב ואח"כ פייסו הפועל, בעה"ב לא יכול לומר שהתפייס על דעת שיוזיל את המחיר. וכתב הנימוק"י שהחילוק מהתוספתא הוא ששם היתה קציצה בתחילה. עפי"ז מבאר הסמ"ע שגם אצלנו אם היתה קציצה, אע"פ שהיתה קציצה והמוכר התחרט ודרש יותר ובא הלוקח ופייסו שיתן לו הסחורה, לא אומרים שהתכוון לשלם לו כפי היוקר, אע"פ שהוא זה שתבע. הקצות מקשה שהרי הנימוק"י שם כתב שהולכים לפי הקציצה רק במקום שיש תרעומת, כגון בפועל שלא מוצא עבודה אחרת, שאז יש לו תרעומת אם בעה"ב חזר בו. ומיישב שגם אצלנו יש תרעומת, כי אדם שמבטיח מתנה מועטת ולא מקיים יש לחברו תרעומת עליו, וה"ה אם מבטיח למכור במחיר נמוך ואח"כ מייקר.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.