פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רכז ח
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ח[עריכה]
בד"א, בלוקח, שהרי המקח בידו ומראהו. אבל המוכר, חוזר באונאה לעולם, ואין צריך לומר בביטול מקח, שאינו יודע דמי זה שמכר עד שיראה כמותו שנמכר בשוק. (ב"מ נ,ב). לפיכך אם היה המקח דבר שאין במינו שינוי והוא כולו שוה, כגון פלפלין וכיוצא בהם, אינו חוזר אלא עד כדי שישאל על שער שבשוק בלבד. וכן אם נודע שבא לידו בממכרו, וידע שטעה ולא תבע, אינו יכול לחזור ולתבוע, שהרי מחל.
כשהמקח ביד המוכר (כגון שקנה בקנין סודר): נתיבות - הדין להפך, המוכר חוזר רק עד כדי שיראה לתגר, ולגבי הלוקח שיעור כדי שיראה לתגר מתחיל רק משיגיע לידו.
נודע שבא לידו/פלפלין: רי"ף,רא"ש,רמב"ם,שו"ע: אם נודע שבא לידו מקח כמותו - אינו חוזר.
רמב"ם,שו"ע: וכן בדבר שיש אחרים כמותו בדיוק, כמו פלפלין, השיעור הוא רק כדי שיברר בשוק.
רשב"א: תקנו שמוכר חוזר לעולם בכל מקרה, כדי לא לחלק בשיעורים.
כשיש ויכוח אם נודע: שיטמ"ק,מהשו"ע: משמע שהדין עם המוכר, למרות שהוא זה שבא להוציא.
↵ הטעם: סמ"ע: מסתמא לא נודע לו עד כה, שהרי סתמא אין אדם מוכר כדי לחזור בו. והטעם שכשיש ויכוח אם השער נשתנה, כתב הרמ"א שזה שנתאנה צריך להביא ראיה - כיוון שדרך השער להשתנות.
קצות,נתיבות: טענת המאנה חלשה כי לא עביד איניש דמחל. והמאנה לא נאמן במיגו דהחזרתי האונאה, כי לא עשוי להחזיר עד שישומו ויחיבוהו בי"ד, כי אומר מי יימר דמחייבו לי.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.