פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רכז כא

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רכז כא

סעיף כא[עריכה]

האומר לחבירו: על מנת שאין לך עלי אונאה, יש לו עליו אונאה. בד"א, בסתם, שאינו יודע כמה אונאה יש בו כדי שימחול; ואין צריך לומר אם אמר: על מנת שאין בו אונאה, שהרי יש בו. אבל במפרש, אין לו אונאה. כיצד, מוכר שאמר ללוקח: חפץ זה שאני נותן לך בק"ק יודע אני שאינו שוה אלא מאה^א על מנת שאין לך עלי אונאה אני מוכר לך, אין לו עליו אונאה. וכן לוקח שאמר למוכר: חפץ זה שאני לוקח ממך בק' יודע אני ששוה ק"ק ע"מ שאין לך עלי אונאה אני לוקח ממך, אין לו עליו אונאה.

ע"מ שאין עלי: ב"מ נא,א: האומר לחבירו: על מנת שאין לך עלי אונאה, רב אמר: יש לו עליו אונאה, ושמואל אמר: אין לו עליו אונאה. לימא רב דאמר כרבי מאיר (שא"א להתנות בדבר שבממון) ... אמר לך רב... עד כאן לא קאמר רבי יהודה התם - אלא דידעה וקא מחלה, אבל הכא - מי ידע דמחיל. והלכה כרב.

↵ הטעם שהתנאי בטל: סמ"ע: לא ידע בודאות שיצטרך למחול (מחילה בטעות).

ע"ש: מתנה על מה שכתוב בתורה. הקצות מבארו ע"פ הנימוק"י שאפשר לפרש את התנאי בשני מסלולים, או כמחילה או כתנאי שדין התורה לא יחול, ומכיוון שכאן א"א ללכת במסלול של מחילה (מאחר ואינו יודע בודאות, והוי מחילה בטעות) הכוונה היא כאפשרות השניה, וזה לא מועיל כיוון שהוא מתנה עמש"ב. לכאורה יש נפק"מ מהו הטעם - לגבי השאלה אם המעשה קיים או שגם הוא בטל, כדלקמן בקצות.

↵ האם המקח קיים (בשתות): קצות: לא. למרות שהתנאי בטל ויכול המתאנה לתבוע אונאתו, אם תובע - יכול המאנה לחזור בו מהמקח, כיוון שאם התנאי לא מתקיים גם המעשה בטל. תוס' הקשו למה כשמקדש ומתנה עמש"ב והתנאי בטל מ"מ המעשה קיים והיא מקודשת, הרי לא קידש על דעת כך, ועונים שמכיוון שהתנאי אינו כתנאי בני גד מאחר ומתנה עמש"ב, בטל התנאי והמעשה קיים^[1]. לפי"ז אצלנו שהטעם אינו מעמש"ב אלא שזו מחילה בטעות, כשלא מתקיים התנאי גם המעשה בטל, כי לא על דעת כן עשאו.

סמ"ע: כן. גם כשהלוקח תובע אונאתו, אין המוכר יכול לחזור מהמקח.

ע"מ שאין בו: בהמשך הגמ' מבואר שגם שמואל מודה באומר ע"מ שאין בו אונאה.

רש"י: מפרש שהכוונה היא שקונה בתנאי שאין כאן אונאה, אך אם אם יש (אפי' רק שתות) - המקח בטל. נחלקו בדעת רש"י אם גם בפחות משתות מיקרי אונאה והמקח בטל או שלא. הב"ח כתב שמיקרי אונאה, ואילו בדעת הסמ"ע דייק הנתיבות שלא מיקרי.

רוב הראשונים: מפרשים שכוונת התנאי היא שדין אונאה לא יחול, ותנאי זה בטל מכיוון שדין התורה חל על כרחו, ואינו יכול אלא להתנות שמוחל^[2]. לפי"ז כשיש אונאה שתות המקח קיים ומחזיר האונאה (כמו במקרה שלא התנו).

דעת השו"ע: סמ"ע: כרוב הראשונים. מדייק זאת מכך שהשו"ע כתב את הדין ב'ע"מ שאין עלי', ואז כתב "ואין צריך לומר" שה"ה ב'ע"מ שאין בו', משמע שדינם זהה, וא"כ כמו שב'ע"מ שאין עלי' כשאונהו בשתות המקח קיים כך ב'ע"מ שאין בו'.

קצות: כרש"י. הקצות לשיטתו שב'ע"מ שאין עלי' המקח בטל, ומכיוון שהדין זהה צ"ל שסבר כרש"י ולפיכך גם ב'ע"מ שאין בו' המקח בטל.

א. הסמ"ע והנתיבות מדייקים שלא מספיק לומר שיש אונאה, אלא צריך לפרש בדיוק בכמה מונה אותו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]