פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רלא כז
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כז[עריכה]
רשאים בני העיר לקוץ להם שער לכל דבר שירצו, ולהתנות ביניהם שכל מי שיעבור קונסים אותו כך וכך.
בריתא בב"ב ח,ב: ורשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים, ועל שכר פועלים, ולהסיע על קיצתן.
רוב בני העיר: גדולי הקדמונים נחלקו אם גם רוב יכולים לכוף או שצריך את הסכמת כל אנשי העיר. והחוות יאיר חילק שבתקנות שלא שייכות לדיני תורה, וכ"ש בסייגים לתורה מספיק רוב, ואילו בתקנות נגד הדין (כגון שהעשיר לא יתן יותר מס מאחרים) צריך הסכמת כולם. וכתב שנראה שאף הקדמונים לא נחלקו אלא כל אחד דיבר במקרה אחר כנ"ל, ואף אם נחלקו, מ"מ הסברא נותנת כך, וכך נראה מהפוסקים האחרונים. ומוסיף, שכל זה כשהמיעוט צווח מייד, אך אם כבר תקנו ונהגו כן, שוב אין יכולת למיעוט להתנגד, לפי ששתיקתם הוי כהודאה.
אגרות משה[1]: דייק מהרמ"א בסע' כח שאף לרוב יש כח, שכן הרמ"א כתב "היינו כולם ביחד אבל שנים ושלושה מהם לא מהני", מכך שכתב "שניים ושלושה" משמע שדוקא מיעוט לא מועיל.
משפט צדק: גם למ"ד שהרוב יכול לכוף, הנ"מ במעמד כולם (הו"ד בבאר היטב). ובמהרש"ך: רוב מועיל דוקא כשהיו כולם במעמד אחד ונשאו ונתנו בדבר, אבל אם השמש הלך לכ"א בפנ"ע לא מועיל.
אגרות משה: לגבי החלטות היוניאן - "ואף שצריך שידעו מזה כולם שיהיה הרוב מתוך כולם, הרי מכיון שידוע זה לכל שיש היוניאן מסתבר שיש לדון שהוא כרוב מתוך כולם." משמע שאינו כמהרש"ך (ואולי גם לא כמשפט צדק).
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ חו"מ א סימן נט