פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רלב כא

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:38, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רלב כא

סעיף כא[עריכה]

מכר לו זרעים הנאכלים, כגון חטים ושעורים, וזרען ולא צמחו, אינו חייב באחריותן, אפילו היה זרע פשתן שרוב בני אדם קונים אותו לזריעה, הואיל ואוכלים אותו אינו חייב באחריות זריעתוא. (מיהו אם לא נתן עדיין המעות, י"א דיכול הלוקח לומר: לזריעה קניתי (טור בשם הרמ"ה), ועיין למטה סעיף כ"ג). ואם הודיעו שהוא קונה לזרע, חייב באחריותו. (שם). והוא הדין לדברים הנמכרים לרפואה ולצביעה וכן כל כיוצא בזה. הלוקח מקח מחבירו והודיעו שהוא מוליכו למדינה פלונית למכרו שם, ואחר שהוליכו לשם נמצא בו מום, אינו יכול לומר: החזר לי מקחי לכאן, אלא מחזיר לו הדמים והמוכר מטפל להביא ממכרו או למכרו שם; ואפילו אבד או נגנב (אחרי שהודיעו)ב, הרי הוא ברשות מוכר. ואם היה המוכר יודע בממכרו שהיה בו מום, חייב בהוצאות שהוציא הלוקח להוליך אותו למקום פלוניג. ואם לא היה יודע שהיה בו מום, פטור מהוצאת ההולכה, ואינו חייב אלא בהוצאת החזרהד. ואם לא הודיע למוכר שמוליכו למדינה אחרת, והוליכו ונמצא בו שם מום, הרי זה ברשות הלוקח עד שיחזיר המקח במומו למוכרה. (רמב"ם ע"פ המשנה הנ"ל).

א. משום שלא הולכים בממון אחר הרוב.

ב. אם לא היה שהות להודיעו: ב"י,סמ"ע: המוכר חייב באחריותו, כי לא יכול המוכר לטעון 'אם היית מודיעני הייתי שומר עליו' (כיון שלא יכול היה להודיעו).

ב"ח,ש"ך,נתיבות: הלוקח חייב באחריותו. הב"ח מנמק שהריהו שומר ושומר לא נפסקת שמירתו עד שמודיע שמפסיק. הוא מדמהו ללוקח כלים מבית האומן ע"מ לבקרו. הנתיבות דוחה טעמו, ומנמק שכיוון שיכול להתרצות עדיין במקח למרות המום חייב באחריותו.

ג. רמ"ה - מדינא דגרמי.

ד. טירחת החזרה: רמב"ם,סמ"ע בשו"ע: המוכר חייב.

רמ"ה: המוכר חייב רק בהוצאות החזרה, אך טירחת החזרה על הלוקח.

ה. סמ"ע - מספיק שמחזיר לעירו של המוכר.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.