פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רמא ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
המוחל לחבירו מה שיטול מנכסיו, יכול לחזור בו קודם שיטול. אבל לאחר שנטל, מה שנטל נטל. ודוקא מטלטלים, אבל קרקע לא, אפילו דר והחזיק בה. וכן האומר לחבירו: מנה שיש לי בידך תנהו לזה, קנה ואין אחד מהם יכול לחזור בו, כמו שנתבאר סימן קכ"ו. (שו"ת הרשב"א).
הרשב"א מדמה זאת למוכר דשלב"ל, שנאמר בב"מ סו,ב שגם לרב נחמן הסובר שיכול לחזור בו גם משבאו לעולם, מ"מ אם שמט ואכל אין מוציאין מידו, כיוון שמחילה בטעות כה"ג הוי מחילה, ובקרקע לא שייכת תפיסה. עיין בסי' רז שנחלקו בהסבר הגמ' מתי אמרינן שהוי מחילה.
לשון מחילה: הסמ"ע כותב שלא שייכת כאן לשון מחילה, כיוון שהחפץ בעין, ולשון השו"ע היא לאו בדוקא. אמנם בס"ס עג כתב שבכל מקום שיש לו רשות להוציא, שייך לשון מחילה וכתב הט"ז שלפי"ז גם כאן מועיל, וניחא לשון השו"ע. הש"ך מבאר שכאן מועילה לשון מחילה בגלל שמדובר כאן על חפץ שיטול חברו ללא רשות, שאז יש לו תביעה כלפיו, ומחילתו היא על התביעה, משא"כ בסעיף הקודם שרוצה להקנות לו את החפץ המופקד, אין בדעת הנפקד ללוקחו ללא רשותו. וכתב שעוד אפשר לחלק שכאן מדובר שאינו יודע איזה וכמה ממון יטול.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.