פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רמא ה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ה[עריכה]
יש מי שאומר שהנותן מתנה לחבירו אינו מתנה, אלא אם כן שיהיה בדעת הנותן שתהא ברשות מקבל לעשות בה כל חפצו. בד"א, שנתנה לו סתם אלא שניכר מתוך מחשבתו שאינו מכוין ליתנה לו שיעשה בה כל חפצו. אבל אם מפרש, אפילו אם נותנה לו על מנת שלא ליתנה לאחר או שלא למוכרה או שלא להקדישה, או אפילו ע"מ שלא יעשה בה שום דבר אלא דבר פלוני, הוי מתנה לאותו דבר שפירש בלבד.
ב"ב קלד,א: מעשה בבית חורון באחד שהיה אביו מודר הימנו הנאה, והיה משיא בנו, ואמר לחבירו: הרי חצר וסעודה נתונין לך במתנה, ואינן לפניך [אלא כדי] שיבא אבא ויאכל עמנו בסעודה. אמר לו: אם שלי הן - הרי הן מוקדשין לשמים! אמר לו: לא נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים! אמר לו: לא נתת לי את שלך אלא שתהא אתה ואביך אוכלין ושותין ומרצין זה לזה, ויהא עון תלוי בראשו! אמרו חכמים: כל מתנה שאינה שאם הקדישה מוקדשת - אינה מתנה.
רא"ש,שו"ע: לאו דוקא להקדיש אלא ה"ה שאם אינו יכול ליתנה ולמוכרה אינה מתנה. רק מתנה שיכול לעשות בה כל חפצו הוי מתנה. מוכח כן מכך ששמאי רצה לדמות את המקרה עם יונתן בן עוזיאל למקרה של בית חורון, ושם רצה לשייר את היכולת לתת לבניו. אמנם כל זה במתנה סתם, אך אם מפרש אז אפילו אם משאיר לו רק ענין אחד, הוי מתנה לאותו עניין, כמוכח ממתנה ע"מ להחזיר (ב"ב קלז,ב ועוד).
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.