פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רמא ו

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:39, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רמא ו

סעיף ו[עריכה]

הנותן מתנה ע"מ להחזיר, בין מיד בין לזמן קצוב או כל ימי חיי הנותן או כל ימי חיי המקבל, הויא מתנה לזמן הקצוב, בין בקרקע בין במטלטלין, ואוכל הפירות עד אותו הזמן; והוא שמחזירה לנותן לזמן הקצוב, אבל אם אינו מחזירה, נתבטלה המתנה. הגה: לא קצב לו זמן להחזיר, יכול המקבל להחזיר לו כשירצה. ואם הוא דבר הצריך לנותן, כגון שהוא אתרוג בימי החג, ואמר: על מנת שתחזירנו לי, בודאי נותנו שיחזירנו לו בעוד שצריך לו וצריך להחזיר לו מיד. ואם אמר: על מנת שתחזירהו, ולא אמר: לי, יכול להחזיר כשירצהא (תשובת רשב"א סימן אלף). הנודר לחבירו ליתן לו מתנה, לא מהני אם נותן לו על מנת להחזיר (ריב"ש סימן שפ"א /שמ"א/).

ב"ב קלז,ב: אמר רבא: אתרוג זה נתון לך במתנה ע"מ שתחזירהו לי, נטלו ויצא בו, החזירו - יצא, לא החזירו - לא יצא. קא משמע לן: דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה.

שו"ת הרא"ש,נתיבות: צריך להחזיר מרצון, אך אם כפו אותו בי"ד המתנה בטלה למפרע.

א. הרשב"א למד זאת מהגמ' המובאת בסעיף הבא, שאם לא אמר "לי" יכול אפילו להקדישה ולהחזירה, וא"כ כ"ש שיכול להחזירה כמושהי בזמן שהנותן כבר לא זקוק לה, אך אם אמר "לי" כוונתו "הראויה לי", ולכן צריך להחזירה באופן שיוכל עוד להשתמש בה.

האם צריך קנין בהחזרה: רא"ש[1],ריטב"א,נתיבות,חמדת שלמה: צריך. זוהי מתנה גמורה עם תנאי שיחזירה לו. הרא"ש מוכיח זאת מסוכה מו,ב "לא ליקני איניש לולבא לינוקא… דינוקא מקני קני אקנויי לא מקני". אם במתנה ע"מ להחזיר אי"צ הקנאה בהחזרה, אין בעיה לתת לקטן, כיוון שהמתנה תחזור מעצמה.

ר' אביגדור,קצות: לא צריך. זוהי מתנה לזמן[2].

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. סוכה פ"ג סי' ל
  2. ראיית הקצות - הגמ' בב"ב קלז מסיקה שגם רבי מודה בנתינת אתרוג לפלוני ואחריו לפלוני שגם הראשון יוצא ידי חובה שהרי בשביל כך נתן לו את האתרוג, אמנם לדעתו אם אכל או מכר את האתרוג המתנה בטילה. הרא"ש מסביר שבאתרוג אין זה כמו "לך ואחריך לפלוני" אלא הוא נותן לראשון במתנה גמורה גם את הגוף בתנאי שאח"כ יתנו לפלוני, ולכן אם אכלו או מכרו לא התקיים התנאי. וכותב הקצות שא"א לומר שהכוונה היא שצריך הראשון להקנות לשני, כי אחריך פירושו לאחר מיתה וא"א להקנות לאחר מיתה, אלא זו מתנה לזמן ואחריה זוכה השני ממילא מכח הנותן. מוכח מכאן שאפשר לתת מתנה לזמן והיא פוקעת מאיליה, וכמו שיכול לעשות זאת באופן שאחריו יזכה פלוני, יכול גם לזכות בעצמו.